אנחנו רואים שהמשפחה מורכבת משלושה מרכיבים.
אפשר אפילו לצייר את זה כאיזשהו סוג של משולש בעל שלושה קודקודים. העיקרון הזה מבוסס על פסוק, "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", בא להגיד לנו שיש מימד של זוגיות שהוא המרכיב אולי הראשוני הבסיסי, העזיבה של הבית, של בית ההורים, על מנת ליצור את הקשר הזוגי. "ודבק באשתו" אין ספק שמדבר על הנושא של אישות, של מיניות, שזה הקודקוד השני של המשולש הזה. "והיו לבשר אחד" על פי פירושו של רש"י בא ומדבר על הילדים, על ההמשכיות, על הילודה, על מרכיב מאד מאד מאד משמעותי ומרכזי בכל משפחה שאנחנו רוצים ומאחלים לעצמנו להקים. אנחנו רואים ששלושת המרכיבים האלה של מוסד המשפחה החזיקו את המשפחתיות בעולם בכלל במשך הרבה מאד מאד מאד שנים. אפשר אולי לסמן ככה כמה נקודות מרכזיות בפירוק של המשולש הזה של המשפחה, כשאחד מהם, אולי אחד מהמרכזיים שבהם, זה לפני לא הרבה מאד שנים, בשנות השישים של המאה הקודמת, עם המצאת הגלולה למניעת הריון. הגלולה למניעת הריון גרמה לזה שכל כל כל מרכיב המיניות הפך להיות גורם עצמאי, מנותק מההמשכיות, מנותק מהילודה, מנותק מזוגיות, ובעצם בשם החופש המיני והשחרור המיני והפורקן המיני, בעצם כבר היה שלב מאד מאד מרכזי בפירוק של המשפחה. צעדים נוספים של הפירוק של המשולש הזה אפשר לסמן בהתפתחות של הרפואה, שמצד אחד לדבר הזה יש ערך מאד מאד מאד גדול, כשבעצם אפשרנו להרבה מאד זוגות, שעד היום לא היו יכולים לבנות את ביתם וללדת ילדים, אפשרנו להם באמצעים רפואיים מתקדמים גם לעשות את הדבר הזה, אבל בעצם גרמנו גם למציאות שבה אפשר ללדת ילדים במנותק ממשפחה ביולוגית. עוד צעד שאפשר להגיד זה גם הפירוק של הזוגיות, שבעצם אם לנו היה ברור עד לפני לא הרבה שנים שזוגיות מורכבת מאיש ואישה, שבעזרת ה' יזכו וילדו את הילדים שלהם, בעולם הפוסטמודרני כבר המוחלטות הזו שמשפחה מורכבת מאיש ואישה היא כבר לא מוחלטת, ואנחנו רואים כל מיני משפחות עם שני גברים ושתי נשים, אולי גם כל מיני וריאציות אחרות למיניהן. הדבר הזה הוא מצד אחד שבר מאד מאד מאד גדול, מצד שני אפשר אולי לבוא ולהגיד שיש בו גם איזושהי בשורה. והבשורה הגדולה שאפשר לראות אולי בתהליך הזה, זה שברגע שמשהו מתפרק הוא מחייב אותנו להתחיל ולבנות את המשפחה שאנחנו מאמינים בה מחדש. אנחנו כבר לא מוכרחים לכאורה בעולם הפוסטמודרני שלנו להתייחס לכל מיני אבני יסוד או אדני יסוד או מוסכמות חברתיות שהיו בעבר, אלא אנחנו מהבחירה שלנו באים ואומרים, אנחנו בוחרים להקים משפחה, שיש בה גם זוגיות בריאה, עם ברית בין איש לאישה; שיש בה גם מיניות בריאה עם חיי אישות טובים ובריאים; שיש בה גם, נתפלל שכולם יזכו בעזרת ה', גם ללדת ילדים, ובעזרת ה' הדבר הזה הוא בשורה גדולה. שיהיה לנו בהצלחה.
משפחה 2020: תהליכי גסיסה או לידה חדשה? [7]
איש ואישה מתחברים ביחד, שואפים להוליד ביחד ילד - זאת ההגדרה הבסיסית של מוסד המשפחה.
משפחה היא יחידת הקיום האנושית הבסיסית - לא רק ביהדות, לא רק בעם ישראל, בכל חברה אנושית שאנחנו מכירים. הפסוק שמכונן את חיי המשפחה מופיע כבר בפרשת בראשית, "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". מפרש רש"י: והיו לבשר אחד - בוולד המשותף. איש ואישה מתחברים ביחד, שואפים להוליד ביחד ילד, זאת ההגדרה הבסיסית של מוסד המשפחה. אינסוף מחקרים מלמדים אותנו שזה גם המקום הטוב ביותר לילד לגדול בו. אנחנו לא צריכים בהכרח מחקרים כדי לדעת מה שגם השכל הישר מאשש, שזו הדרך הטובה וזה השאיפה שלנו למסלול חיים בריא ונכון. המחלוקת הגדולה ביותר בדורנו בנוגע לחיי משפחה נוגעת לסיסמא פמיניסטית משנות השבעים שאומרת "האישי הוא הפוליטי". "האישי הוא הפוליטי" זה אומר שהמשפחה איננה מבוססת בראש ובראשונה על דבקות ושייכות, אלא על כוח. זה המשמעות של המילה "פוליטי". משפחה היא יחסי כוח, דיכוי פטריארכלי. אנחנו יודעים שלפעמים יש במשפחה, כמו בכל מקום אנושי, גם כוחנות. זוהי קללת חוה, "והוא ימשול בך". צריך לעקור את הקללה הזאת כמו שאנחנו משתדלים לעקור את יתר התוצאות של החטא מעולמנו. אבל צריך לזכור גם שזאת לא נקודת המוצא של המשפחה וגם לא נקודת הסיום שלה. נקודת המוצא וגם נקודת הסיום היא "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". לא הכוח מכתיב את חיי המשפחה שלנו, אלא שייכות ואהבה.
נקודות:
מקורות להרחבה:
על ערש דווי, על מה אני אצטער? האם אצטער שלא הספקתי עוד הזדמנות בחיי העבודה שלי, בחיים הציבוריים שלי, או בעצם על הזמן שפספסתי בתוך המשפחה שלי?
נראה שמשפחה הוא אבן הבניין של כל מה שהוא יהודי. בוודאי של חיי הפרט, שהולך ונבנה בתוך המשפחה. בוודאי של חיי הקהילה, שנבנית ממשפחות משפחות. בוודאי של עבודת ה' הכללית, שמרכז ההתרחשות שלה הוא במשפחה. יש דיבור גדול על האיום המודרני על חיי משפחה, והוא מגיע מהרבה מקומות. הדבר המרכזי הוא לאו דווקא צורות אלטרנטיביות שמופיעות בעולמנו ובדרך כלל מהוות פתרון לאנשים שדרך המלך לא התאימה להם. האיום המרכזי הוא בתפיסה העצמית של "מה לי בעולמי?", כן, מה שווה את הזמן שלי. אם נביא את זה לקיצון, על ערש דווי, על מה אני אצטער? האם אצטער שלא הספקתי עוד הזדמנות בחיי העבודה שלי, בחיים הציבוריים שלי, או בעצם על הזמן שפספסתי בתוך המשפחה שלי? את האמירה הזאת אני אישית מאמינה שהיא נכונה במאה אחוז לגברים ולנשים כאחד. בסופו של דבר יכול אדם לעשות דברים מופלאים, יצירתיים, נהדרים, עובדי ה' - מרכז הכובד של חייו הוא בתוך המשפחה שלו.
בנקודות:
(שימו לב: הנקודות לא נכתבו על ידי הרבנית)
בשביל שהתורה תדבר אלינו הפקנו סדרת סרטונים בה הרב יעקב אריאל, הרב שרקי, הרב שרלו, הרבנית שולמית מלמד, הרב מדן, הרב לונדין, הרבנית רחלי פרנקל, הרב נבון, הרבנית שולמית בן שעיה, הרב ניר מנוסי ועוד מדברים על נושאים בוערים הקשורים למשמעות היהודית בדורנו.
את סדרת הסרטונים אנו שולחים בווטסאפ או באמייל:
להצטרפות לקבוצת דיון בווטסאפ - יש להקיש כאן. להצטרפות לקבוצה שקטה ללא דיון- יש להקיש כאן. | לקבלת הסדרה באמייל יש ללחוץ כאן. |