שו"ת: יהדות וחיים מודרניים

אכן, אפשר להיות יהודי טוב ולקיים את כל המצוות גם בלי ללמוד גמרא. הגמרא היא הזדמנות - הזמנה להיכנס לעובי הקורה של היהדות, להפוך לחלק מהותי ממנה.
מהי הגמרא בעצם? הגמרא, יחד עם הראשונים והאחרונים שהמשיכו אותה, היא הדיון הבלתי פוסק של כל הדורות לגבי פרטי הפרטים ועומקי העומקים של התורה. דיון שמתנהל באופן דיסקורסיבי, שבו כל טענה יכולה לעלות, שיש בו כלים מדויקים לבחון טענות אלו, ושאכן הדברים נבדקים בו ברצינות לפרטי פרטים. הגמרא היא השדה שכל החכמים ואנשי הרוח בעם ישראל מסרו את נפשם עליו, עיבדו ופיתחו אותו. היא לא מסתכמת רק בתחום מסוים: כל העולם ההלכתי של היהדות, וגם כל העולם ההגותי שלה, בנוי על הבסיס דברי חז"ל שבגמרא. אדם שלומד הלכה או מחשבה מקבל אמנם את השורה הסופית, אבל הוא לא נפגש עם הדיון עצמו. לימוד גמרא הוא הזדמנות להיכנס לגוף הדיון, ולהיות שותף פעיל בו.
אז למה צריכים ללמוד גמרא? כי אסור לך לפספס את זה!

את התחושה שאתה מתאר מרגישים וחשים רבים מבני דורנו. אבל כדאי לשים לב שהיא לא נובעת מהחוקים עצמם, אלא מהתחושה הנפשית שלנו. חוקים והגבלות יש בכל תחומי החיים: חוקי המדינה, חוקי השפה,  ואפילו במשחקים, שנועדו להנאה בלבד, יש כללים! שם ברור לנו שללא גבולות ומסגרות אין לעולם קיום, ואדרבה - מרגישים את החירות והחופש דווקא מתוכם. אבל בתורה משום מה אנחנו לא מרגישים ככה. זה מתחיל מזה שאנחנו חווים את המצוות כתלושות וחסרות משמעות, וממילא  אנחנו מרגישים שההגבלה שבהם מצמצמת אותנו. וזאת  תופעה חדשה - לאורך הדורות היהודים תמיד דיברו על המצוות כמעלה וכזכות עליונה. מאיפה זה מגיע?
זה מגיע כי אנחנו נדרשים כבר להגיע למדרגה חדשה של אמונה. במשך כל הדורות התורה הייתה כפויה - "כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית" - ולכן למרות המעלה הגבוהה של קבלת העול הזאת, היה בה ממד של חסרון. בדור שלנו אנחנו נדרשים להגיע לקיום התורה מתוך חופש ורצון, משום שאנחנו דור שכבר לא קונה כפייתיות והכרח. לכן רבים יוצאים מן הדת בגלל תחושת הכפייתיות הזאת, ומגלים את האפשרות שלהם להיות משוחררים ממנה, ואח"כ חוזרים אליה מתוך בחירה.
אבל לא חייבים לצאת מהדת בפועל כדי לגלות את האפשרות הזאת. מי שמכיר את הסוד הזה יכול למצוא את הדרכים להרגיש אהבה וחופש בתוך חיי הדת, מבלי לוותר לעצמו על הזהות הדתית.

התורה איננה דבר סטטי כלל! עקרונות התורה הניצחיים מותאמים לכל דור ודור על ידי מורי ומלמדי הההלכה. בית הספר הדתי, לימוד התורה ועולם התורה והמצוות כפי שאני מכירים אותו שונה מזה שהתקיים לפני כ-200 שנה. רבני ישראל בכל דור מתאימים את מימוש עקרונות תורת ישראל הניצחית לכל דור ודור.
אבל מעבר לכך, כן, העולם מתקדם בקצב מסחרר, אבל לאן? רבים יסכימו כי ההתפתחויות הטכנולוגיות, הפוליטיות והרעיוניות של התקופה הן טובות אך טמונים בהם גם פוטנציאל הרס עצום. דוגמה לדבר: פצצות האטום, או המצב האקולוגי. אין ספק שהתרבות הפופולרית היום רדודה ונמוכה בהשוואה לדורות עברו. העידן הפוסט-מודרני נתפס דווקא כשפל, ולא כעלייה. עולם שמתקדם ללא הנחייה שתדריך אותו יכול להגיע בקלות להרס עצמי או להתפוררות.
לתורה יש תשובה ברורה לשאלה לאן העולם הולך: הוא הולך לקראת הגאולה האמיתית והשלמה. התורה היא זאת שאמורה להנחות את העולם בתוך ההתקדמות הזאת. היא אשר עקרונותיה נותנים לנו את האיזון הנכון בין הערכים השונים. ובמקביל לכך, יש בה ממד של פריצת גבולות גדול הרבה יותר ממה שמשנה חילונית יכולה לתת, כי היא נוגעת מעבר לגבולות האנושיים. ומאידך יש בה הנחייה מדויקת לשמירה על הדרך הבריאה שמובילה לבניין ולא להרס. התורה אמנם ניתנה מזמן אבל זה לא עושה אותה "מיושנת", כי ערכי התורה ניתנו על ידי האלוהים בעצמו והם נצחיים. רק על ידי האיזון שלהם - יתוקן העולם.
השאלה היא אחרת: מדוע התורה לא ממלאת כיום את התפקיד שלה, ולא נמצאת בחזית של תיקון העולם? התשובה היא שכאן כל אחד מאיתנו נכנס לתמונה! היהדות הייתה בגלות במשך אלפיים שנים, ולא רק היהודים גלו אז אלא גם היהדות עצמה. אי אפשר היה לפתח אותה למלוא שיעור הקומה שלה במצב של נחיתות על אדמת נכר. כעת שחזרנו לארץ ישראל התורה ממתינה להתפתחות המלאה שלה, וזה התפקיד שמוטל על הדור שלנו - כולל אותי ואותך. 

הפוך הדבר - הפרטים הקטנים הם אלו אשר מכניסים משמעות לכל פרט בחיינו, לעבודה, הלימודים הבוקר והערב. אבל זה גם יותר מכך, דווקא בדורנו קל להבין את חשיבותם של הפרטים הקטנים. שאל מתכנת מחשבים איזו השפעה יכולה להיות על שגיאה של אות אחת בשורת קוד, או שאל טייס קרב איזו משמעות יכולה להיות לשניה אחת של חוסר תשומת לב. איננו יודעים באיזה אופן פועלות המצוות על המציאות, על הנפש שלנו ועל העולמות העליונים, אבל כידוע משק כנפיו של פרפר יכול לחולל סערה, ולכן חשוב להקפיד על הדיוק בפרטי המצוות.
עצם העובדה שאנו משקיעים ומשתדלים לדייק, גורמת לנו להתייחס להלכה ולמצוות בצורה הרבה יותר רצינית. רעיונות גדולים נוטים להתמסמס עם הזמן אם לא מעגנים אותם במעשים מוגדרים; לכן בצבא, באקדמיה, בבתי המשפט ובמקומות נוספים מקפידים על טקסים, דרגות, תארים, הצדעות ושאר פרטים קטנוניים לכאורה, ולא מסתפקים בהוראה כללית כמו "כבדו את ערכי המוסד". ההקפדה על הפרטים הקטנים, היא ששמרה על היהדות ועל קיומו של עם ישראל לאורך ההיסטוריה, ואין להקל בה ראש.
להרחבה עיינו כאן>>

התפילה היא בקשה טבעית אותנטית של האדם כלפי אלוהים, והיא מוטמעת עמוק באנושות. היא קיימת גם לפני החובה המוגדרת להתפלל. התפילה ההלכתית לא באה לשלול את הדיבור החופשי עם ה', ואדם בהחלט רשאי לעשות את שניהם.
תפילות הציבור הקבועות באו ללמד אותנו לעבוד עם הבקשה הטבעית הזאת, לעשות איתה "עבודה שבלב": אני לא רק מחכה שהלב שלי יתעורר, ולא סתם מבטא את מה שאני ממילא מרגיש, אלא עושה עבודה פנימית יומיומית ומלמד את עצמי להיכנס למצב של התפילה. אין אף דרך רוחנית שפועלת ללא תרגול יומיומי. התפילה היא זמן של הפסקה והתעלות מענייני החול והארציות, ועבודה של התחברות רגשית ממשית לאלוהים, לנשמה ולכלל ישראל.
דווקא המסגרת הקבועה והנוסח הקבוע מבטיחים שאכן נקפיד על פעילות רוחנית סדירה, שברבות השנים תישא פירות. הנוסח הקבוע והנוקשה נותן לנו כלי חיצוני להתעלות מעל איפה שאנחנו - מה שלא קורה כשאנו מדברים בצורה חופשית.
הקושי שרבים חווים כלפי התפילה הוא לא בגלל שהיא חסרת משמעות, אלא בגלל שהיא ברמה גבוהה מאוד! רובנו מגיעים לתפילה כשאנחנו מנותקים מלכתחילה מהלב שלנו, ואין לנו לא ציפייה ולא ניסיון להתחבר למילים עם הלב. התפילה חסרת משמעות מפני שאנחנו מתייחסים אליה ככה, למרות שהיא "דברים העומדים ברומו של עולם". הפיתרון לכך הוא לא לוותר על התפילה חלילה, אלא ללמד את עצמנו איך לעשות אותה נכון. בדורנו קיימות "חבורות תפילה" שונות וכן ספרים וקורסים שמנסים לעשות את זה.

 להרחבה עיין כאן>>

השאלה אם אתה בפנים או בחוץ.
כמעט כל צורה של התנהגות אנושיות יכולה להיראות במבט חיצוני כפרימיטיבית או מוזרה. נשיקה היא "מריחת שפתיים דביקה ומעבירת מחלות". ריקוד הוא "קיפוץ תזזיתי וחסר משמעות כמו של חולי אפילפסיה". שירה היא "צווחות חוזרות ונשנות של מילים נבובות". קריאת ספרות היא "בהייה ממושכת בדפי נייר בעוד המוח שוגה בהזיות דמיוניות". לבוש הוא "התעטפות בסמרטוטים צבעוניים". נימוסי שולחן הם "טקס פרימיטיבי המפריע לאכילה החופשית", וכן הלאה. מי שחי את הדברים ומבין את משמעותם, יודע עד כמה תיאורים אלה רחוקים מלבטא אותם.
אותו דבר עם המצוות. אדם ששלם עם היהדות שלו ומקיים אותה מתוכה, אינו מוטרד מהמבט החיצוני הביקורתי והלעגני. מבט זה ממילא אינו מבין את הדברים כפי שהם. עבור אדם כזה המצוות הן עולם שלם ומלא, וכל עשייה שלהם רוויה בתוכן מתוכה עצמה. כדי להתקרב למדרגה הזאת מומלץ ללמוד את  עניינן של המצוות ולהבין את  הרעיונות והמסרים שלהן; לימוד כזה יבהיר עד כמה לא מדובר ב"טקסים פגאניים" אלא במעשים יקרים בעלי משמעות עמוקה. לשם כך אנו ממליצים על מדור טעמי המצוות באתר. 

אם אתה נשארת דתי אז אתה כן מאמין שהיהדות היא דבר ה' ושהיא אמיתית. ממילא אתה צריך להאמין שהיא נצחית ולא תיעלם לעולמים.
היהדות שרדה באופן פלאי אלפי שנים של רדיפות ופיזור. היא גם שרדה תקופות לא פחות קשות מבחינה רוחנית. בתקופת התנ"ך נמשכו רבים אחרי העבודה זרה (עד שה' אומר לאליהו הנביא שיש בישראל רק 7000 איש שלא כרעו לבעל!). בבית שני הייתה זו ההתייוונות. בימי הביניים רבים התנצרו והתאסלמו, ובעת החדשה החלו הפיתויים של החילוניות והכפירה. למרות כל אלה, היהדות שרדה ושגשגה. יש לה קיום שחורג מהחוקיות ההיסטורית, והיא תשרוד גם את גל הנשירה הנוכחי.
הרב קוק לימד שתופעות נרחבות ברמת הכלל מגיעות מההנהגה האלוהית, שעושה זאת מטעמים גדולים של תיקון העולם. גם גל החילון של דורנו בעומקו הוא לצורך בנייה. למשל, אנשים רבים צריכים לחוות תחושת שחרור מהדת על מנת שיוכלו לבחור בה מחדש מתוך אהבה ורצון.
היהדות לא מתפוררת: היא פשוט משתנה. לצד גלי הנשירה בנוער הדתי יש גלים משמעותיים כמעט באותה מידה של חזרה בתשובה, ובכלל מצבנו הוא התקדמות עצומה לעומת המצב ששרר במדינה לפני כ-50 או 60 שנה. דתיים התביישו  אז ללכת עם כיפה ברחוב, וכמעט כל בני הנוער היו נושרים. בטח שהיה בלתי אפשרי לחלום על הצלחה דתית בזירה הציבורית כמו שיש היום. כל  התנועות האלה ביחד נועדו ליצור את היהדות של העתיד, התורה של ארץ ישראל; ומי שמוטרד מהתופעות האלה, כמוך, מוזמן להשתתף ביצירתה. 

היהדות השפיעה על העולם באופן מכריע. הרעיון של אל אחד טוב ומיטיב שנמצא ביחס דיאלוגי עם האדם, היכולת לחבר ניגודים מתוך האחדות האלוהית, המושג של צלם אלוהים שבאדם ועליונות המוסר והצדק היו מהפכות בעולמה של האנושות, והם עדיין נמצאים בחזית ההתקדמות. אם הם נראים מובנים מאליהם זה רק בגלל שהם הצליחו כל כך, והם עדיין לא אמרו את המילה האחרונה. אתה יכול לקרוא עוד על ההשפעה הזאת במאמר כאן>>.

בניגוד לאותו פרופסור, הנה כמה ציטוטים של היסטוריונים בעלי שם עולמי, שאינם יהודים:

ההיסטוריון האנגלי פול ג'ונסון, באפילוג לספרו "היסטוריה של היהודים":

"[ליהודים] אנו חייבים את הרעיון של קדושת החיים... של המצפון האינדיבידואלי.... וכן של אחריות חברתית; של שלום כאידיאל מופשט ואהבה כיסוד הצדק, ומושגים רבים נוספים המהווים את הריהוט המוסרי הבסיסי של הנפש האנושית. ללא היהודים [העולם] עלול היה להיות מקום ריק בהרבה. מעל הכל, היהודים לימדו אותנו איך לעשות רציונליזיציה לבלתי-נודע... זהו כמעט מעבר ליכולתנו לדמיין מה היה מצבו של העולם אילו היהודים מעולם לא הופיעו".

תומס קהיל, בספרו "מתת היהודים":

"היהודים התחילו את כל זה - וב"זה" כוונתי לכה רבים מהדברים החשובים לנו, לערכים היסודיים שגורמים לכולנו, יהודי וגוי, מאמין ואתאיסט, לתפקד. ללא היהודים, היינו רואים את העולם בעיניים שונות, שומעים באוזניים שונות, אפילו חשים בתחושות שונות. ולא רק עולם החושים שלנו, המסך דרכו אנו קולטים את העולם, היה שונה; היינו חושבים בתודעה שונה, מפרשים את כל חוויותינו בצורה שונה, מסיקים מסקנות שונות מהדברים שעוברים עלינו. והיינו קובעים מסלול שונה לחיינו.

היהודים נתנו לנו את החוץ ואת הפנים ואת תפיסת עולמנו ואת חיינו. אין אנו יכולים לקום בבוקר או לחצות את הכביש מבלי להיות יהודים. אנו חולמים חלומות יהודיים ומטפחים תקוות יהודיות. למעשה רוב המושגים החיוביים שלנו: חדש, הרפתקה, הפתעה, מיוחד, אישי, אדם, ייעוד, זמן, היסטוריה, עתיד, חופש, קדמה, רוח, אמונה, תקווה, צדק – הם מתת היהודים".

ג'ון אדמס, הנשיא השני של ארצות הברית, במכתב לואן דר קמפ, 1808:

"אני עומד על כך שהעברים תרמו לתִרבותו של האדם יותר מכל אומה אחרת. אילו הייתי אתאיסט והאמנתי בגורל עיוור נצחי, הייתי עדיין מאמין שהגורל הורה ליהודים להיות הכלי החיוני ביותר לתרבת את האומות... הם האומה המפוארת ביותר ששכנה אי פעם עלי אדמות. הרומאים והאימפריה שלהם היו רק בועה בהשוואה ליהודים. הם העניקו דת לשלושת-רבעי כדור הארץ והשפיעו על ענייני האנושות בשמחה גדולה יותר מכל אומה אחרת, עתיקה או מודרנית".

וודרו וילסון, נשיא ארצות הברית, בספרו "האומה":

"חוקי משה, כמו גם חוקי רומא, תרמו הצעות ודחפים לאנשים ולמוסדות שהיו עתידים לכונן את העולם המודרני; ואילו רק היו לנו עיניים לראות... היינו מגלים בקלות כמה הרבה מלבד הדת אנו חייבים ליהודים".  

ג'.מ רוברטס, בספרו "היסטוריה של העולם":

"אף עם אחר לא חולל השפעה היסטורית כה גדולה ממקורות ומשאבים כה קטנים בהשוואה".

אז למה אותו פרופסור טוען שהיהודים לא השפיעו כמעט כלום? משום שיש לו טעות בסיסית בהבנת מושג ההשפעה. קרא על כך במאמר כאן>>