פעמים נדמה כי רק בשנים האחרונות יש "בעיות צניעות", אבל מי שלומדת קצת היסטוריה, יודעת שניתן להוכיח בקלות היחלשות בקיום דיני הצניעות כבר לפני כמאתיים וחמישים שנה, עם הופעת ההשכלה והחילון אצל יהודי מערב אירופה. כאז כן היום, ישנו קושי בקיום מצוות הקשורות לצניעות בבגדים, במיוחד לנשים המרגישות שה"איסורים" הרבים פוגעים בביטוי האישי שלהן בתחום היופי והלבוש. וכך מתארת הנרייטה הרץ, שחייתה במאה השמונה עשרה בגרמניה:
התלבשתי, לא מצאתי חן בעיני עצמי, התקשטתי מחדש, אך הרגשתי לא השתפרה. הסיבה היתה כי על פי המנהג היהודי, כאשת איש הייתי חייבת להסתיר את כל שערותי, וכיסוי הראש המעוטר בפנינים ופרחים לא הלם אותי.
הנרייטה היא אחת מהנשים שהחליטו במודע לא לחבוש כיסוי ראש לאחר חתונתה, וכמוה יש קבוצה שלמה נוספת של נשים בתקופתה שלא קיבלו את המסורת המקובלת בדיני צניעות.
הנרייטה מציינת "לא מצאתי חן בעיני עצמי" – טיעון הרווח גם היום. לנו הנשים חשוב המראה היפה שלנו, וישנו קושי להבין את הסיבות לגבולות הרבים שיש בבואנו "רק להתלבש בבוקר".
נכון, המאמץ בקיום מצוות אלו הוא דווקא אצל נשים בגלל חשיבות היופי והמראה. לגברים יש פחות יצר הרע בנושא גבולות הלבוש (למרות שגם להם יש דיני צניעות) – מהסיבה הפשוטה שנושא המראה פחות מעניין אותם. לכן, נדרשת מוכנות לבירור אמיתי, גם אם מדובר במסע לא קל התובע מחירים אישיים וחברתיים. השאלות והתשובות הן אישיות, ומחייבות הצבת מראה (תרתי משמע...) מול עצמנו.
שתי שאלות מרכזיות עומדות בבסיס הנושא הזה: שאלת הצורך בגבולות באופן כללי, ולאחר מכן שאלת הצורך בתשומת לב לפרטים כל כך קטנים ומדויקים. ננסה להשיב כאן לשתי השאלות החשובות האלה, בתקווה שנצליח להבהיר קצת יותר את הצורך והדרך המעשית להתמודד עם דיני הצניעות שמוטלים עלינו כנשים.
נתחיל משאלת הגבולות, העומדת בבסיס כל ההלכה ביהדות בכלל ובצניעות בפרט:
מדוע בעצם צריך גבולות? מדוע בעצם מגבילים את חיינו בכל התחומים של כשרות, חגים, שבת, תפילות – וגם צניעות?
התשובה נמצאת במבט על העולם כולו: בתחומים רבים ישנם חוקים וגבולות - במשחקים, בספורט, בניהול מדינה. יש כללים ברורים למשחק כדורסל, ומי שמפר את הכללים יוצא מהמשחק. מילא. אבל הדבר מובן יותר דווקא בהוראות למכשירי חשמל ועד מוצרי קוסמטיקה וכו'. כל אדם יכול להחליט לא להקשיב להוראות שנכתבו על ידי היצרן, אך המפסיד הגדול יהיה הוא עצמו, מכיוון שהיצרן יודע לתפעל את המכשיר בצורה המיטבית, ואם תחליט "לפרוץ את הגבולות" – לא תוכל להרוויח וליהנות מהביצוע המושלם של המכשיר.
יהודי מאמין שהקב"ה ברא את העולם, ונתן לנו את "הוראות היצרן" כיצד נכון להשתמש בגוף שלנו ובכוחות הנפש שלנו כדי להביא לידי ביטוי מיטבי את עצמנו ויכולותינו. הוא גם קבע גבולות לשימוש: מה אנחנו אוכלים, מה מטמא אותנו, מה השאיפות הנכונות אליהן נשאף, מהם הגבולות של ההתנהגות בין אדם לחברו. כך גם בתחום הלבוש – יש קביעת גבולות.
אם נבחן מעט את הופעת הבגד בעולם, נגלה כי נושא הבגד כלבוש המחייב הצנעת איברים החל לראשונה אחרי חטא אדם וחוה, כאשר מטרתו היא הדגשת הצורך לשמוע בקול ה'.[1] מטרה נוספת היא הדגשת השוני בינינו ובין החיות, המתבטא ביכולות הגבוהות של האדם לשנות את העולם הן ברוח והן במעשה. הבחירה היא בידי האדם במה להתמקד יותר – בגוף או ברוח, והבגד יכול לשרת מטרה זו על ידי חשיפה או הצנעת איברים מסוימים. התורה גם מכוונת לעבר המראה המתאים לגברים (ראו בדיני זקן) ולנשים בהלכות צניעות. בידי האישה (וגם האיש)[2] להחליט איזה חלקים מעצמה היא רוצים להעצים ולפאר.
גבולות בלבוש קיימים גם בחברות נוספות: כל מי שצפה פעם בתמונות של נשים בבית המלוכה האנגלי, ובמיוחד בחתונות שם, יבחין מיד בגבולות הלבוש שלהן – אין שום מראה חושפני, אין חצאיות קצרות, שרוול ארוך, וכולן חייבות (!) לחבוש כובע. כן – יש כללי לבוש למי ששייך למעמד הגבוה של המלוכה באנגליה. גם במקומות עבודה בארה"ב יש קוד לבוש הקובע מה אורך החצאית, חולצה סגורה, גרביונים וכו'. וכאן בארצנו, כאשר אשת ראש הממשלה לא התלבשה בצורה מכובדת, מיד יצאו כתבות שלמות על סגנון לבוש ש"אינו הולם אשת ראש ממשלה", ובכנסת ישראל החליטו על קוד לבוש לכל הנשים: ללא גופיות, כפכפים וכו'. ברור כי דוגמאות אלו אינן קשורות בכלל לנושא מצוות הצניעות, אלא נובעות מחשיבה של כבוד המעמד. אישה שמכבדת את עצמה מתלבשת בצורה שאינה חושפת הכל בפני כולם.
"חיזוק" מעניין לנושא, המדגיש את הקשר בין צניעות לבין כבוד האישה, ניתן למצוא אצל אישה לא יהודייה, ג'סיקה ריי, העוברת בבתי ספר בארה"ב ומשכנעת בנות צעירות להתלבש יותר בצניעות, במיוחד בכל הקשור לבגדי ים. בקליפ מעניין היא מספרת על דרכה האישית לתובנות אלו, ומה הביא אותה להכרה ברגש הבושה הטבעי המחייב לבוש צנוע ומכובד.[3] היא גם מדגישה בדבריה את העובדה שתובנות אלו קשורות לאמונה בסדר הא-לוהי של הבריאה - ורק נזכיר שאינה יהודייה כלל...
אם נאמר שגבולות מגבילים את היצירתיות והורסים את הביטוי האישי שלנו, ניתן לעשות תרגיל פשוט: לחפש בגוגל את המלים "ציטוטים גבולות". בתוצאות יופיעו עשרות משפטים המדגישים את הקשר ההפוך בין יצירתיות לגבולות ומגבלות, כלומר: הגבולות דווקא הם הדרך ליצירתיות. לדוגמא: "ככל שמטילים יותר מגבלות – אז יש יותר יצירתיות" (אורסון וולס). הדרך ליצירת פטנטים הקשורים לטכנולוגיה ותקשורת נובעת מהרצון למצוא פתרונות יצירתיים, תוך שימוש בחומרים קיימים ובמסגרת המגבלות הקיימות במציאות.
אין ספק – הביטוי האישי בתחום הלבוש והיופי משמעותי מאד אצל נשים. אך הדבר נכון לגבי כל אומן הרוצה להביא לידי ביטוי את כשרונו הייחודי, ואינו רוצה להיות כפוף לגבולות ותכתיבים של אחרים. בעולם ישנו ויכוח על גבולות חופש הביטוי של האמנות, כאשר אדם מאמין יבין שיש צורך בגבולות גם בתחום האמנות, למשל ציור לא צנוע, או ציור פוגעני באדם או קבוצת אנשים וכו'. גם כאן באה לידי ביטוי הכפיפות לגבולות שא-לוהים תובע מהאדם בכל תחומי חייו, גם אם יש לזה מחיר אישי בוויתור על הישגים והצלחות אישיות.
התמודדות של אומן המקבל "גבולות" שהוכתבו לו על ידי אלוקים, ניתן למצוא אצל בצלאל בן אורי, האיש שעמד בראש מפעל בניית המשכן במדבר.
בצלאל עצמו היה אומן, בעל כישרונות רבים[4] שידע לשלב תובנות רוחניות ומעשיות.[5] דווקא הוא נדרש לעשות בדיוק כפי שצווה על ידי משה וה' בכל הקשור לבניית המשכן.
"וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶת משֶׁה:(שמות לח, כב)
וטוען ה"משך חכמה" שבצלאל ממשיך את מסורת אביו ושבט יהודה בכך שנמנע מחקירה של מה שצווה:
"ראו קרא ד' בשם בצלאל וכו' – הענין, דמסירת נפש צריך להיות שלא בחקירה והתחכמות יתירה... דהחקירה תעכב ברצון פנימי, מלמסור נפשו על קדוש השי"ת כעדות יעב"ץ החסיד, לכן אמר שבעבור זה שלא חקרו ולא נתחכמו יותר מדאי לכן וימלא אותו בחכמה ובדעת כו' והבן. (ה"משך חכמה" בפרשת ויקהל)
והמדרש מקשר את היכולת הזו לסבתו מרים ולמסירות הנפש שלה:
"וידבר ה' ראה קראתי בשם בצלאל - "א"ר חייא בר אבא ... מהיכן אתה למד מיוכבד ומרים בעת שיראו מהא-להים כדכתיב (שמות א) ותיראן המילדות את הא-להים א"ר ברכיה בשם ר' חייא בר אבא ... מרים ע"י שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקדוש ברוך הוא בצלאל וזכה לחכמה ולבינה הה"ד (הדא הוא דכתיב = זהו שכתוב) ראה קראתי בשם בצלאל וכתיב ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת". (שמות רבה, מ, א )
גם מרים וגם הנין שלה בצלאל מסרו את הנפש על דבר ה'. אצל מרים זה ברור: העמידה שלה מול פרעה, ו"יראת ה'" שהביאה אותה להציל את התינוקות למרות ציווי המלך, מוכיחות גבורה מיוחדת. אבל איזו "גבורה" ו"מסירות נפש" הייתה לבצלאל? התורה מדגישה כי יש גם "מסירות נפש" אצל אומן (או אישה...) לשמוע בקול ה' ולעשות את מצוותיו בדיוק כאשר ציווה, גם כאשר יש סיבות טובות לחשוב אחרת, או רצון להביא לידי ביטוי יופי הנראה בעיניו. אני מניחה שלבצלאל היו רעיונות אמנותיים ומעשיים כיצד לבנות את המשכן ולפאר אותו – אבל נדרש ממנו לגנוז את הכישורים האישיים שלו, להגביל אותם ולעשות בדיוק כאשר נאמר לו.
גם מהנשים נדרשת מסירות נפש להתגבר על "מה יאמרו", וכוחות נפש להתגבר על תסכול בזמן קניית בגדים. ממש כאן מתבטאת נקודת הבחירה: לבחור מי קובע לנו את הדרך בעבודת ה', להחליט להבליט ייחודיות ויצירתיות מתוך גבולות הצניעות, ולהביא לידי ביטוי יופי חיצוני הכפוף לרצון ה', המדגיש אישיות פנימית עצמאית וחזקה.
אבל... אחרי שהבנו מדוע צריך גבולות ובחרנו לשמור, עדיין נותרנו עם התחושה שבמקום לעסוק בהבנת המהות, הרעיון, הקשר האישי לנושא – מתעסקים באולפנה (וגם בבית) בהלכות הקטנות והמפורטות: פתח הצוואר, אורך שרוול, אורך חצאית, סגנון חולצה, ועוד ועוד. כל אופנה חדשה מביאה איתה שיחה נוספת וחוק חדש מדוע אסור. התחושה היא גם שזו לא ממש הלכה אלא מנהגים, חומרות – כי עובדה שנשים רבות אינן שומרות את כל הלכות צניעות, וגם אלו שכן – יש מנעד רחב של "אופציות צניעות" בכל החוגים הדתיים והחרדיים.
האם באמת כל כך משמעותיים הפרטים הקטנים?? ברור שצריך הלכות וגבולות – אבל מה יכולים לשנות 2 ס"מ?
נתחיל בעולם הסובב אותנו. ניתן להוכיח כי בתחומים רבים בעולם כולו הפרטים הקטנים הם הבונים ומשמעותיים ליצירת התמונה הגדולה. יצירות האומנות הגדולות בעולם הן ייחודיות בגלל הפרטים הקטנים והשילוב ביניהם. השפים הגדולים טוענים שהצלחת המאכלים תלויה בקמצוץ שהוסיפו מתבלין זה או אחר. הצלחה או כישלון בעוגה, תלויים בכפית אבקת אפיה שלא הוכנסה... הדבר נכון גם במדעים מדויקים: תרכובות שונות כימיות משתנות בגלל שינויים קטנים, וחוקי הפיזיקה, שהם אוסף "חוקים קטנים", יקבעו אם החללית אכן תגיע לירח או חלילה תתפוצץ בדרך. גם גופנו בנוי מיחידות קטנות מאד שחייבות להיות מאד מדויקות ופועלות בהתאמה מושלמת – כפי שמגלים כשמקבלים מכה קטנה בציפורן. וגם את – כמו כל אישה – שמה לב לפרטים הקטנים בלבוש: בדיוק איזו חולצה מתאימה, מה בדיוק הגזרה של החצאית הזו לעומת השנייה, ואיזה תכשיט מתאים לאיזה בגד.
היהדות, בשונה מדתות אחרות שעיקר הדגש שלהן הוא על האמונה בלב ומעט מצוות מעשיות, שואפת לחבר שמים וארץ במובן שהקדושה והקשר עם א-לוהים יתבטאו בכל חלק מחיי האדם. מהרגע שקמים ועד שהולכים לישון – מצוות רבות מקיפות אותנו ומדריכות אותנו בכל תחום.
בעל "ספר החינוך" קבע כלל עליו הוא חוזר בהקשרים שונים:
"חלילה, הלא ידועים הדברים וברורים שהכל להכשר גופותינו, כי הגופות יכשרו על ידי הפעולות, וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, מחשבות הלב מטהרות מתלבנות מזדקקות, והשם חפץ בטובתן של בריות כמו שאמרנו". (ספר החינוך, מצוה צה, מצוות בניית בית הבחירה)
ספר החינוך מדגיש: המעשים המרובים משפיעים על הגוף והנפש. המצוות הרבות שאנחנו מצווים בכל יום ושעה, בכל שבת וחג – מטרתן שנעטוף את חיינו ביהדות, וכל הזמן נחבר את הגוף, הנפש והנשמה האלוקית ונעסוק בבירור מתמיד מה נכון ומתאים לנו. בכל תחומי היהדות יש חשיבות לפרטים הקטנים: בכשרות – יש הרבה "פרטים קטנים" בכל מאכל והגדרתו ככשר. שמירת שבת נוגעת עד לפרטים הקטנים של הכנת משקה חם, והאם מותר לחתוך עוגה עם אותיות. וכך ניתן להוכיח שבכל תחום ביהדות הפרטים הקטנים משמעותיים ליצירת התמונה הגדולה.
וגם בתחום דיני צניעות, כמו בדינים אחרים, יש חשיבות לאמונת חכמים. כשם שמקבלים את הכרעות חז"ל והרבנים שאחריהם בנוגע לכשרות או שבת, גם כאשר אנחנו לא לגמרי מבינים את הפרטים הקטנים בשיקול הדעת – כך יש לקבל את הכרעותיהם בתחום הצניעות. אנו מאמינים כי חז"ל ידעו להעמיק בנפש האדם, ולקבוע את גדרי הצניעות על פי התוכנית האלוקית. העובדה שכיום יש "מנעד רחב" בלבוש נשים דתיות, לא מוכיחה שינוי בכללי ההלכה, אלא שינוי ביכולת של נשים וברצונן לקיים אותם. לכן הדרך הנכונה היא "עשה לך רב" גם בענייני צניעות.
וכמה מלים על ה"למעשה". קודם כל, יש לקבל את ההחלטה האמיצה להקפיד על ההלכה גם אם יש קשיים מעשיים. עלייך להקדיש זמן ומחשבה להכרת עצמך – הקשיים והאתגרים הייחודיים שלך, אלו נקודות מעשיות ורוחניות מצריכות אצלך לימוד וחיזוק. יש נשים שנושא הפתח בצוואר "משגע אותן", יש שלא מבינות מה זה משנה אם החצאית היא 2 ס"מ מעל או מתחת הברך, ואחרות לא מבינות מדוע לא מספיק לשים סרט ככיסוי ראש. על כל אחת לתחום קודם כל את ההתמודדות האישית שלה.
וכמו בקיום כל מצווה מאתגרת, צריך לחפש את החברה שתעזור לך ברגעי משבר. שתלך איתך לקניות למצוא את הבגדים היפים המתאימים לך, ואת האיפור שידגיש את החן והיופי שלך. לקנות תכשיטים ההופכים בגדים פשוטים למיוחדים. וכמובן - לחפש את הבחור שיעריך את המאמצים שאת משקיעה בלבוש צנוע, ויעזור לך להרגיש יפה תמיד – בחוץ ובפנים.
ומה תרוויחי מכל המאמץ? אישיות עצמאית, המחליטה לא להקשיב לאופנות חולפות, אלא לכוון לאמת הא-לוהית. להתלבש יפה בבגדים, בתסרוקת יפה ותכשיטים המבטאים את היופי הפנימי והעוצמות הרוחניות שלך, ומספרים את הסיפור האישי שלך – מי את רוצה שיראו ויעריכו.
וכדאי להתחזק בשיר : "לעשות רצונך כרצונך – באמת ובתמים, אחת ולתמיד"...
נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "הבשורה של היהדות לימינו - מבט-על" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).
[1] ראו פירושו של הרש"ר הירש, בראשית ג, (וגם בבמדבר טו, מא)
[2] ראו בפירושו של הרש"ר הירש לציווי זקן ופאות בחומש ויקרא פרק י"ט.
[3] ניתן לצפות בסרטון שלה עם תרגום לעברית.
[4] בספר שמות לא, פסוקים ג-ה מתארת התורה את הכישורים שלו בתחומי הכסף, הזהב, חרושת עץ, חרושת אבן, ובמקומות נוספים מדגישים את יכולות "ההוראה" שלו. בכל המקומות מודגשים החכמה, הבינה והדעת שלו.
[5] "בצלאל על שם חכמתו נקרא" (ברכות נ"ה,ע"א), "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנברא בהן שמים וארץ" (ברכות נ"ה,ע"א)