ברוב הדתות בעולם מקובל שהיחס בין האדם לאלוהיו נותר ברמה האישית. אלוהים הוא אלוהים פרטי, אפילו אינטימי. היהדות בשונה מכך מדברת על אלוהים לאומי. המושג "עם ישראל" הוא אבן יסוד בדת היהודית. מדוע עבודת אלוהים מתבטאת ביהדות במסגרת לאומית דווקא?
עם כל הכבוד לאדם פרטי, חשוב ככל שיהיה, הוא מוגבל בתוחלת חייו, בקיבולת הכישרונות שיכול הוא להכיל, וממילא אף בהשפעתו על המציאות. השפעתם של יחידים הנה תמיד "מחוץ לחיים". אין זה קושי גדול לאנשים בודדים לחיות חיי קדושה, אולם כאשר הרעיונות הנאצלים הללו אינם מצליחים להופיע במסגרת חברתית, הדבר מעיד על פגם מהותי בתיאוריה. בעם ישראל מופיעה הקדושה, או אם תרצו – האינסופיות – בחיים הלאומיים עצמם; נתון הבא לידי ביטוי בשלושה מישורים עיקריים: קיום האומה, הכישרונות הגנוזים בה, והשפעתה על המציאות.
במישור הקיום: קיומם של עמי העולם, לסוגיהם השונים, נע לרוב במתווה קבוע, המתחיל בהתגבשותו של תא משפחתי לכלל שבט, התיישבותו בחבל ארץ, שגשוגו התרבותי והמדיני, ולאחר מכן - שקיעתו, הגלייתו או התבוללותו בין העמים. כך היו קורותיהן של כל האימפריות אשר שלטו בתבל ומלואה מאז ומעולם. עם ישראל הוא יוצא דופן. אף שתהליך התפתחותו של עם ישראל דומה בתחילת דרכו לזה שפורט לעיל – ההמשך מעיד שיש כאן סוג אחר של עם. העם היהודי הוא יחיד מכל התרבויות האנושיות שניצב בכל התקופות בלב הציביליזציה האנושית, שמר על זהותו הייחודית למרות פיזורו, ואף הצליח לשוב לחיי מדינה מלאים בארצו הקדומה. לדוגמה, ההיסטוריון הבריטי ארנולד טוינבי סוקר את עלייתן ושקיעתן של עשרים ואחת תרבויות, החל במצרית וכלה במקסיקנית, על פי הגרף "התפתחות - הגעה לשיא – ושקיעה". בהגיעו לעם ישראל כותב הוא כי "שמירת הזהות הלאומית מצד אומה ללא עצמאות מדינית, ללא שפה מדוברת אחידה, אומה שאינה מרוכזת אלא מפוזרת על כל קצוות תבל ולמול רדיפות נוראות רצופות - זוהי תופעה כה לא רציונלית שלמולה ניצב כל היסטוריון פעור פה" (A Study of History, עמ' 191-184).
במישור הכישרון: בכל עמי העולם ניתן למצוא כישרונות רבים ופזורים, אולם אין למצוא עם אשר הוכיח את כישרונותיו בכל מרחבי החיים כעם היהודי. כישרונו של עם ישראל מתבטא אף בראשוניותו ובמקוריותו, אשר הובילו לפריצות דרך בענפי חיים שונים - בענפי המדע, בפיתוחם של חיי החברה, ובקידומם של עקרונות המוסר, השירה, האמנות וכדומה - אשר הנם אך הדרגה הבסיסית, עליה מופיעה ייחודיותו של הכישרון הישראלי, שהוא כישרון הנבואה. אחד הביטויים הידועים בנושא נכתב בידי מרק טווין (במאמרו Concerning the Jew): "חשיבותו המסחרית (של עם ישראל), תרומתו לרשימה העולמית של השמות הגדולים בספרות, מדע, אמנות, מוזיקה, כספים, רפואה, והלימודים הקשים, הם מעל ומעבר לכל יחס אל חולשת מספרו".
במישור ההשפעה: השפעתו של עם ישראל ניכרת במגוון תחומי חיים. נתחיל בתחום האמונות והדתות. עם ישראל הקנה לדתות השולטות, החל בנצרות והאסלאם, את ערכי היסוד: "בברית הישנה היהודית, זה ספר הצדק האלוהי, מצויים אנשים, דברים ונאומים בסגנון גדול כל כך שאין כלום בספרות יוון והודו שיכול להדמות אליו... הטעם שאתה טועם בה, בברית הישנה, הוא אבן הבוחן ל'גדולות' ול'קטנות'" (פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע, שוקן 1967, עמ' 64-63). בתחום המוסר העניק עם ישראל לעולם כולו ערכים אשר לא היו בנמצא לפניו. החינוך להשכלה, חירותו של האדם ורבים מעקרונות הסוציאליזם הנם מאושיות תורת ישראל, כדבריו של הסופר הרוסי מקסים גורקי (במאמרו "העברים"): "מאז ומתמיד שימש עם ישראל מגדלור, שהפיץ את אור המחאה העזה נגד החלאה והשפלות בחיי האדם, נגד האלימות כלפי האדם, נגד התיפלות המבחילה והבערות". לא ניתן לפרט את מכלול התחומים שבהם השפיעו היהודים השפעה כבירה על התפתחות המדע העולמי: במדעי הטבע, במדעי החברה ובמדעי הרוח.
מה אנחנו רוצים להגיד בכל זה? בשורה התחתונה, עם ישראל הוא ההוכחה הניצחת לכך כי ישנה אפשרות לחבר בין עולם הרוח לעולם החומר; להופיע ממד של אינסופיות בתוך העולם הארצי; לנצח את המגבלות של העולם הארצי בכל התחומים; לחיות את הנצח בעולם הזה. במילים העתיקות של הנבואה הרעיון מתומצת במשפט אחד: "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו).