איפה הלב שלך נמצא? הרב דני לביא
ההתנגשות שהייתה בנר ראשון של חנוכה בין הדלקת הנרות לגמר המונדיאל, היא הזדמנות לברר האם המאבק בחנוכה היה בכלל על שמירת ההלכה?
כבר כמה חודשים שכל העולם בהתרגשות סביב המונדיאל, ואתמול התקיים הגמר הגדול. כאשר נוצרה ההתנגשות בין הדלקת נר ראשון לבין גמר המונדיאל, הרבה אנשים שאלו – מה עושים? ומה ההלכה אומרת?
התשובה על השאלה הזו נוגעת בנקודה הרבה יותר עמוקה שקשורה לייחודיותו של חג החנוכה. הרמב"ם מתנסח בצורה חריגה, וכותב ש"מצוות נר חנוכה חביבה היא עד מאוד". למה הוא מתכוון? בניגוד לשאר המצוות בהן יש את עיקר הדין, ואנשים בודדים בוחרים להחמיר, בחנוכה ההידור הפך לסטנדרט בו כל עם ישראל נוהג. האם ראיתם מישהו שנוהג כפי עיקר הדין ומדליק בכל יום נר אחד בלבד? כולם מוסיפים כל יום נר כמהדרין מן המהדרין. מה השורש של זה? מתי אנו נוהגים בהידור?
נתאר לעצמנו אוהד כדורגל, שגמר המונדיאל מתנגש לו במשהו אחר שחשוב לו, ואתם תאמרו לו שבעיקרון הוא יכול לצאת ידי חובה בתקציר שיסכם את המשחק, ואם הוא רוצה להדר – הוא יכול גם לראות את הקלטת המשחק כולו אחר כך. ואם הוא ממש רוצה מהדרין מן המהדרין – אז הוא יכול לראות את כל המשחק מתחילתו ועד סופו בשידור חי. אותו אוהד יסתכל עליכם המום, ויאמר שהוא אינו רוצה לצאת ידי חובה. הוא אוהב את המשחק ורוצה לחוות אותו, ואין כמו שידור חי!
זהו לב העניין - אנו מהדרים כשהלב שלנו מחובר, כשאנו אוהבים את הדבר ורוצים אותו. כאשר מנסים רק לצאת ידי חובה, המשמעות היא שאולי אנחנו אנו יודעים בשכלנו שזה נכון, אבל העשייה שלנו אינה מתוך רצון, אלא כי אני חייב. זה היסוד של חנוכה.
הגזירות של היוונים, שעליהן החשמונאים מסרו את נפשם היו על המצוות העיקריות שלנו שמבטאות את הרבדים הבסיסיים של תפיסת העולם היהודית. שבת, חודש ומילה. היחס לעולם כנברא, וממילא כבעל כיוון ומשמעות, היחס למקצב הזמן הייחודי לנו, והיחס לגוף שלנו ולרבדים הנמוכים בחיינו שגם הם ניתנים לשליטה וניתוב. ליוונים לא הפריעו שמירת המצוות ולימוד התורה כשלעצמם, אדרבה הם אפילו תרגמו את התורה ליוונית. הם סברו שלכל עם יש את התרבות והמנהגים שלו, אך כולם צריכים להסתכל על המציאות דרך הפריזמה היוונית.
ספר מכבים מתאר מצב אבסורדי, שכוהנים שעבדו במקדש, היו ממהרים לסיים את עבודתם, כדי להגיע לצפות בקרב התאבקות. כלומר, ניתן להיות אדם דתי, ואפילו כהן שמקריב קרבנות במקדש, ובכל זאת להיות מנותק רגשית ממה שאתה עושה ולמהר ולברוח מהמקדש. על זה היה המאבק החשמונאי. משום כך גם הנס בחנוכה היה על הידור המצווה – לא הסתפקו באפשרות להדליק בשמן טמא שהרי טומאה הותרה בציבור, אלא התעקשו להדר ולמצוא שמן טהור. כי על כך החשמונאים מסרו את נפשם, לא על קיום מצוות באופן יבש בו רק יוצאים ידי חובה, אלא על חיבור הלב, והחיבור בהכרח מביא להידור.
לכן גם הגמרא אומרת שהרגיל בנר חנוכה – יהיו לו בנים תלמידי חכמים. כידוע מה שהילדים קולטים מאיתנו בצורה הטובה ביותר, הוא לא מה שאנו אומרים שחשוב לנו, אלא בעיקר מה שאנו מרגישים ומשדרים שחשוב לנו. לכן מי שמהדר בנר, מי שאינו מחפש רק לצאת ידי חובה – הילדים שלו מרגישים את זה. זה מה שעובר ממנו לתוך העורקים הרוחניים שלהם.
כולנו יודעים שכיום הכדורגל הוא הרבה מעבר לצפייה חד פעמית, הוא חלק מתפיסה תרבותית רחבה שמשליכה ישירות על השאלה מה חשוב לנו ואין סיכוי שנפספס, איפה 'אסור להפריע לאבא', ומיהן הדמויות אותן אנו מעריצים והן מודל לחיקוי? הדברים האלה עוברים בצורה חזקה ביותר לילדים שלנו. הכדורגלן מסי יכול להיות אדם נחמד בחייו הפרטיים, אך הוא מוערך ציבורית על יכולות גופניות מרשימות. המכבים לעומת זאת אמנם השתמשו בכוחות הגוף שלהם, אך זאת בשביל להילחם על ערכים, מסורת ולב שמחובר למשמעות החיים.
לכן, לצמצם את שאלת ההתנגשות לרובד ההלכתי בלבד, זה לפספס את הרעיון עליו נאבקו המכבים בחנוכה. אין איסור לראות את המונדיאל, אך השאלה היותר עמוקה היא היכן הלב שלנו נמצא? מה חשוב לנו ואנו שמחים ומשקיעים בו מכל הלב, ועם מה אנחנו מסתדרים ומוצאים פתרונות כי זה גם מעניין ומעסיק אותנו. היכן אנו נוכחים, וממה ולאן אנחנו ממהרים?
כשנדליק את הנרות נתפלל על עצמנו שלא רק הנרות יידלקו אלא גם הלב שלנו יידלק. שנדע לא רק לצאת ידי חובה בדברים שחשובים לנו באמת, אלא גם לשמוח בהם, להיות נוכחים בהם, ולהדר בהם מכל הלב. שנזכה שמשפחתנו תרגיש בזה והחיבור שלנו יעבור גם אליה. מתברר שהמאבק של המכבים לא היה בעיקרו על שמירת ההלכה, אלא על החיבור העמוק אליה, ועל הדרך בה אנו מסתכלים על העולם. וזה נכון לא רק בימים ההם, אלא גם בזמן הזה.