שבעה ועשרים לעומר- מצוות
בתוך הקשר של יהודי עם אלוהים במוקדם או במאוחר הוא פוגש את רעיון המצווה.
לצערנו, אצל רבים המצוות נתפסות כרצון של מלך לשלוט ולנהל את ממלכתו, וודאי שיחס נמוך שכזה לא יכול להיות נעים.
מעל הגישה הראשונה קיימים מימדים שמתגלים לאדם שמתחיל להביא את עצמו נכון לקשר עם אלוהים. המימד הבא של המצוות מתייחס אליהן כתורת חיים, המצוות הן דרכים שהקב"ה מציעה לנו דרכן אפשר להבין להיפגש עם המציאות ועם החיים. כל מצווה מלמדת אותנו כיצד לתפוס את המציאות, למשל ברית מילה מלמדת כיצד להתייחס להנאות החיים וכך כל מצווה.
מי שמגיע לקשר נכון - מתגלים לו מימדים נוספים, למשל לראות את המצוות כדרך שלי לעזור כביכול לקב"ה להנהיג את עולמו.
מקור (מעט מורכב)
ישנה מחשבה שהיא יסוד החיים וכל המפעל, שממנה החיים נשאבים, ושעל פיה החיים מסתגננים [כלומר נקודת המבט העמוקה ביותר שבהתאם אליה החיים מקבלים את אופיים וסגנונם]. בשביל לשמור על נקיונה של מחשבה זו נזקקים לכל אותן העצות העליונות, שכל התורה כולה עסוקה בהן, ושבשביל כך המצות נקראות לבעלי הרזין תריג עטין דמלכא קדישא.
(עיבוד ע"פ אורת הקודש ג קנ"ח)
עבודה מעשית
כתוב: האם ישנה מצווה שעיצבה לך תפיסת עולם מסוימת על החיים?
להרחבה>>
שאלה לדיון
האם באמת אפשר לתת טעם למצוות?