שלושים ואחת לעומר- האמת והשקר באיך שאנו מתארים את אלוהים.
בשביל ליצור קשר עם ה' אנו צריכים להכיר אותו, האם זה בכלל אפשרי?
אלוהים הוא הרי מעל ומעבר לכל תיאור ולכל הגדרה, וחז"ל קבעו ש"אין מחשבה תופסת אותו כלל" אם כן כיצד בכלל אפשר להתייחס אליו?
כמשל לדרך בה ניתן להכיר את ה' נדבר על הדרך בה אפשר להכיר את המציאות.
מצד אחד לעולם לא נתפוס את המציאות עצמה. כל מה שאנו חווים הם רק הדרכים בהם המציאות נקלטת בחושים שלך.
כאשר אנו, לדוגמא, מתבוננים בפלאפון אנו רואים רק את קרני האור שחזרו מהמסך ונכנסו לתוך עינינו, אך אין לנו גישה למציאות כפי שהיא.
קרני האור שיוצאים מהמסך פוגעים במולקולות המצויות ברשתית העין ומשנים את הצורה המרחבית שלהם. שינוי זה מוביל לתהליך ביוכימי שבסופו המידע על הגירוי מומר לאותות עצביים, שמועברים למוח. לאחר שהמוח מעבד את האותות הם מומרים ל"חווית" הראיה אותה אנו מכירים.
מצד שני אף שאנו חווים את המציאות רק באופן סוביקטיבי, בכל זאת אנו מצליחים להתמצא בה, ומכאן שהדרך הסוביקטיבית בה אנו מתייחסים למציאות משקפת משהוא אוביקטיבי.
כמו שהמציאות מובנת לנו רק כפי השתקפותה בכלי התודעה כך אלוהים מוכר רק לפי כפי התגלותו לבני האדם. אף שא-לוהים מתגלה רק דרך תבניות ההכרה האנושיות, מתוך אמונה בו, אנו בטוחים שתיאורינו אמתיים. מצד אחד אף תיאור לא תופס את מהותו ובכל זאת הם כולם ביטויים של משהו עליון בהרבה מכל תיאור.
מקור
פתח אליהו ואמר: ריבון העולמים, שאתה הוא אחד ולא בחשבון.
אתה הוא עליון על כל העליונים, סתום על כל סתומים, אין מחשבה תופסת בך כלל...
ואין לך דמיון ולא דמות, לא פנימיות ולא בחיצוניות...
אתה הוא חכם, ולא בחכמה ידועה, אתה הוא מבין, ולא בבינה ידועה.
(תרגום פתח אליהו)
שאלה לדיון:
האם מה שכתבנו מסתדר עם דברי הרמב"ם במורה נבוכים שרק תארי השלילה אפשר לייחס לאלוהים?
תשובות בתגובות>