שלושים ושנים - סוד הצמצום והצמצם

תורת הסוד מספרת, שבתחילה הא-לוהות הופיעה בצורה כל כך טוטאלית עד שלא היה מקום לשום דבר מלבדה, במצב זה, כל בריאה היתה מתבטלת מיד בא-לוהות הפשוטה. בשביל לברוא עולם, צמצם הבורא את הופעותיו, על ידי כך הוא השאיר, כביכול, חלל פנוי ממנו. לתוך חלל זה חזרו ההארות המצומצמות מהן נברא העולם. 

הצמצום, אמנם הסתיר חלק מהארה הא-לוהית שהייתה מצויה קודם לכן, אך בכל זאת מה שנשאר ההוא הופעה של הא-לוהות עצמה.

מכיוון שההארות הא-לוהיות נמצאות גם עכשיו בתוך הבריאה, הבריאה היא בבואה קלושה של הכוח הא-לוהי המחייה אותה. 

במילים אחרות: הא-לוהות היא נשמת המציאות,  הוא מעל ומעבר לעולם אבל היא מתגלה גם בו ועל ידו. 

מקור:

בתלמוד (ברכות י', א') נמצאת הקבלה בין היחס של הנשמה לגוף ליחס של האלוקות לעולם: "הני חמישה "ברכי נפשי" כנגד מי אמרן דוד? לא אמרן אלא כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד נשמה. מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם, אף נשמה מלאה את כל הגוף. מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה, אף נשמה רואה ואינה נראית. מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כולו אף נשמה זנה את כל הגוף..." על נושא זה נכתב באורות הקודש ג', עמ' קנ"ה, כך: "התכונה של ההכרה האלוקית היא מרכזה הפנימי של יראת שמים, היא המקור החי של נשמת העולם המתפשט בכל היצורים, בכל היש, בכל ההויה וחליפותיה, בנצחה ועוזה, היא מדרכת את כל העולם כולו לעילויו ורוממותו. כל המוסר, כל החקיות, כל החיוביות, הנם רק סעיפים ממנה, היא בעצמה היא מקור העונג האצילי, שנשמת כל העולמים היא אליה שואפת. כל התרבות העליונה וכל מדרגותיה במהלכי העולמים, בהשתרגות הנשמות, במהלך התולדה, בחיים ההיסתוריים שלאדם, ושל כל החי, של כל המרגיש והמתנועע, כל פרק שירה וכל סעיפיו, הופעותיו והשתלהבותיו, ממנה הוא נובע".

עבודה מעשית:

כוונו מחר בשמע ישראל שה' נמצא בכל מקום ואין עוד מלבדו.

שאלה לדיון: 

מה זה אומר שאלוקים נמצא בתוך העולם?