תשעה ועשרים לעומר- מצוות חירות וחופש
דיברנו על כך שהמצוות מאפשרות לנו להיפגש נכון עם החיים, איך בעצם הן עושות זאת?
לפעמים נדמה שהמצוות כופות עלינו חוקים שמגבילים בכל תחום את צעדנו, נדמה שהמצוות מייצרות מצב חונק בו האדם לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. לאמיתו של דבר זה בדיוק להפך, חשבו על זה רגע, כמה זמן אתם באמת עושים מה שאתם רוצים? דיברנו עם לא מעט אנשים וכולם הודו שברוב הזמן הם לא עושים מה שהם רוצים.
התורה רוצה לטפל בדיוק בזה, התורה והמצוות מחזקות אצל האדם את המודעות לרוחניות ולנשמה שבו, ובכך מאפשרות לו לזהות בהדרגה את המימדים הרוחניים שבו ולהזדהות רעיונות עמוקים שחבויים בו. עולם הרוח שהמצוות מכוונות אליו מתאים לנו, ולכן בשלב מסוים מימד הכפייה יתמעט. המצוות דומות לטיפול שניתן לאדם החולה במחלת שכחה. לחולה זה נותנים פנקס ובו רשומים פרטיו האישיים – שמו, מקום מגוריו, עבודתו וכו'. בתחילה נתונים אלו נראים לו זרים ומנוכרים, אך לאחר זמן הם מזכירים לו את אישיותו ועברו. בדומה לכך, בימינו אין לנו מודעות מספקת לרוחניות שבנו, והתורה והמצוות מזכירות לנו את עולם הרוח האבוד.
כל מצווה פותחת צוהר לעולם הרוח העמוק הגנוז בנו ולכן היא מאפשרת לנו להיות בני חורים באמת.
בכך התורה נותנת לנו תרי"ג עצות דרכן אנו יכולים להשתחרר מתכתיבי הסביבה ולהיות בני חורים.
מקור
"חרות על הלוחות" אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.(אבות ו, ב)
ורבי יהודה הלוי כתב:
עבדי הזמן עבדי עבדים הם , עבד ה הוא לבדו חופשי.
עבודה מעשית
כתבו מצווה אחת שחשפה בפניכם עולם רוח עמוק שחבוי בכם.
מקור להרחבה: לחצו כאן.
שאלה לדיון:
ההלכה כופה מגבלות כמעט על כל צעד בחיינו. היא מורה לנו מה לעשות ומה לא לעשות, מה לחשוב ומה לא לחשוב. האם ניתן בכנות לומר על מצב כזה שאנחנו בני חורין?
שתפו בתגובות.