האם הדת גורמת למלחמות? הטענה הנזכרת נשמעת לעתים תכופות מפיהם של אתאיסטים שונים, המאשימים את הדתות בכל הרוע שבעולם, ובין היתר בכך שהן מובילות למלחמות, אלימות, שפיכות דמים ומעשי זוועה, והכל בשם האל והאמונה. האם יש אמת בטענה זו?
מאמר זה הוא קיצור מאמרו של הרב ד"ר מיכאל אברהם מלחמות ואי-מוסריות בשם הדת .
ראשית, עצם ההכללה של כל הדתות וההאשמה הקולקטיבית הזו כלפיהן, היא תרגיל מניפולטיבי ומלוכלך. יש דתות שונות ורבות בעולם, וביניהן הבדלים משמעותיים ומחלוקות לא קטנות; האם מאמיני דת מסוימת נושאים באחריות לכל מעשיהם של מאמיני כל הדתות האחרות, רק משום שאפשר להכליל את כולן תחת הכותרת "דתות"? הרי באותה מדינה אפשר היה לומר ש"מדינות גורמות למלחמות", ולכלול בכך את גרמניה הנאצית וצפון קוריאה יחד עם שווייץ ונורבגיה. ברור לכולם שכשם שיש הבדל בין מדינות שונות, בין דיקטטורות לדמוקרטיות וכדומה, כך יש הבדל בין דתות שונות; ואם דתות מסוימות נוטות יותר לאלימות, אין זה מצדיק את הכתמתן של האחרות.
שנית, האשמת הדת בכך שהן מובילה למלחמות, לוקה למעשה בכשל הלוגי של הנחת המבוקש: היא מניחה שהדת אינה צודקת, וממילא שהמלחמות אליה היא יוצאת אינן צודקות - ומתוך כך מגיעה למסקנה לפיה הדת אינה צודקת, שהרי היא גורמת למלחמות לא מוצדקות... אבל כמובן שהמאמין חולק על הנחת היסוד הזו; מבחינתו, אם הדת מצווה לצאת למלחמה, הרי שזהו רצון האל, ואם זהו רצון האל, הרי שהמלחמה היא צודקת, ואין מקום להעביר ביקורת עליה או על הדת שיזמה אותה. כלומר, גם אם הטענה שהדת גורמת למלחמות אכן נכונה, אין בכך שום ביקורת על הדת, אלא אם כן מניחים שאותן מלחמות הן דבר שלילי ובלתי מוצדק. אבל זוהי הרי בדיוק השאלה שעומדת על הפרק: האם הדת מבטאת את רצון האל או לא. כשם שבעלות הברית האמינו שמלחמתן מוצדקת, כך גם מאמינים אלה היוצאים למלחמה בשם דתם. מי שרוצה להעביר על כך ביקורת, חייב להראות קודם כל שמלחמות אלה אכן אינן צודקות ואינן מבטאות את רצון האל - ולא להניח זאת מראש.
ואחרי כל זה, האם הדתות אכן מהוות גורם משמעותי המוביל למלחמות?
קצת מודעות היסטורית תבהיר עד כמה הטענה הזו משוללת יסוד.
הנה הנתונים: לפי "האנציקלופדיה של המלחמות", מאת אלן אקסלרוד וצ'רלס פיליפס, מתוך כל הסכסוכים האלימים הידועים בתולדות האנושות, רק ב-7% מהמקרים היתה הדת הגורם העיקרי לסכסוך, ומתוך אחוזים אלה, 4% היו קשורים לאיסלם! מספר ההרוגים בכל המלחמות הללו, כולל מסעות הצלב והאינקוויזיציה, מגיע לפחות מ-2% מסך כל ההרוגים במלחמות האנושות. גם "האנציקלופדיה של המלחמה" בעריכת גורדון מרטל, קובעת אחוז דומה של מלחמות דת - כ-6%.
למעשה, היסטוריונים רבים רואים ב"מלחמת דת" מושג מודרני, שלא ניתן להחילו על רוב המלחמות בהיסטוריה, משום שגם במלחמות שנחשבות ל"דתיות" לקחו חלק בדרך כלל מניעים פוליטיים וכלכליים. בני אדם נוטים מטבעם לאלימות, והם מוצאים סיבות שונות לכך, עם דתות או בלעדיהן; פעמים רבות הדת היא רק תירוץ. אחרי הכל, עד לעידן המודרני היו כמעט כל בני האדם "דתיים" במובן המקובל כיום, ושיקולים דתיים היו חלק מהשקפת עולמם, אולם על פי רוב לא הגורם היחיד או המרכזי בחייהם.
קחו למשל את העולם העתיק. המצרים, האשורים, הבבלים, הפרסים, היוונים, הרומאים, ההונים, המונגולים, הגותים, הוויקינגים, הסינים ושאר העמים הקדומים, נלחמו, טבחו, כבשו ושעבדו את אויביהם לא בגלל סיבות דתיות, אלא פשוט כדי להרחיב את שטחם ולהאדיר את כוחם. הם אמנם היו עובדי אלילים, אבל הם לא הזדקקו למצוות האלים כתירוץ ליציאה למלחמה, אלא רק פנו אליהם בבקשת סיוע.
גם בימי הביניים ובעת החדשה פרצו רוב המלחמות על רקע מדיני ופוליטי ולא דתי, ודי אם נזכיר את מלחמת מאה השנים, מלחמת מאה השנים השנייה, מלחמת השושנים, המהפכה הצרפתית, מלחמות נפוליאון, כיבוש אמריקה והשמדת עמי האינדיאנים וכן הלאה. בחלק מהמקרים השתייכו הצדדים הלוחמים לדתות שונות, אבל שוב, לא זו הייתה הסיבה העיקרית למלחמה, ולפעמים הדת הייתה רק תירוץ - כמו במלחמת שלושים השנים.
אם נתבונן בעידן המודרני, הרי שמלחמת העולם הראשונה והשנייה – שבהן נהרגו יותר אנשים מאשר בכל מלחמות העבר – פרצו גם הן ללא כל קשר לדת; כך גם המיליונים שנטבחו בברית המועצות האתאיסטית, בסין האתאיסטית, ובקמבודיה האתאיסטית של פול פוט. סדאם חוסיין, אסאד, קדאפי, שליטים דרום אמריקאים למיניהם – כל אותם עריצים וטובחי המונים לא פעלו כלל בשם הדת. למעשה, אם למדוד לפי מספר ההרוגים, הרי שהחילוניות והאתאיזם מהווים גורם רצחני פי כמה וכמה מדתות העולם.
אז נכון, היו גם כיבוש כנען והשמדת עמלק בידי בני ישראל, הכיבוש המוסלמי של המזרח התיכון, צפון אפריקה וספרד (שהתחולל ממניעים מדיניים לא פחות מאשר דתיים), מסעות הצלב, מלחמות הדת בצרפת במאה ה-16, ועוד כהנה וכהנה מעשים אלימים בשם הדת, כולל הג'יהאד והטרור המוסלמי של זמננו; אבל מכאן ועד להפוך אותה ל"רוצח מספר אחת בעולם", המרחק הוא עצום. מלחמות, אלימות והרג היו תמיד חלק מהתרבות האנושית, עם הדת או בלעדיה.
יש הטוענים, שאפשר לצאת למלחמות בשם הדת, אבל אי אפשר לצאת למלחמות בשם החילוניות או האתאיזם. זו טענה מגוחכת; כמובן שאיננו מצפים שאתאיסט היוצא למלחמה ידקלם "לשם ייחוד" לפני שהוא עושה זאת, אבל מלחמות ואלימות בהחלט יכולים לנבוע מהשקפת עולם אתאיסטית, לפיה אין מוסר מוחלט, אין חשיבות לחיי אדם, החזק שורד וכן הלאה. לא צריך להרחיק לכת עד למלחמות עולם; גם כאשר בני נוער דוקרים זה את זה בקטטה על דברים של מה בכך, הרי זה נובע פעמים רבות מכך שאין להם בחייהם אמונה שתעניק להם מוסר, ערכים ומשמעות. כך שאתאיזם וחילוניות בהחלט יכולים להיות גורם לאלימות, לא פחות מאשר אמונה דתית.
הזכרנו בתחילה שיש להבדיל בין הדתות השונות, ולא לכלול את כולן בחבילה אחת. מה באמת אומרת היהדות על מלחמות דת? ובכן, ביהדות יש מושג של מלחמת מצוה, המתחלק לשלושה חלקים: 1. מלחמת עמי כנען. 2. מלחמת עמלק. 3. עזרת ישראל מיד צר.
שני הסוגים הראשונים של מלחמת מצווה התרחשו בעבר, בתקופת התנ"ך, כאשר כבש יהושע את הארץ מיד עמי כנען וכאשר נלחם שאול בעמלק. מדובר באירועים חד פעמיים, מאחר שאותם עמים אינם קיימים יותר ואין כיום מי שמזוהה איתם. מן הראוי לציין שבאותה תקופה מלחמות טוטאליות נחשבו להתנהלות מקובלת, לחלק מהשגרה, ולכן אין מקום לשפוט את הציווי עליהן בצורה אנכרוניסטית על פי קני המידה המקובלים כיום; כמו כן, איננו מכירים כיום את טבעם של הכנענים והעמלקים, ויתכן שאילו היינו חיים אז היינו מבינים טוב יותר את ההיגיון שמאחורי המצוה.
הסוג השלישי של מלחמת מצוה הוא כאמור עזרת ישראל מיד צר, כלומר מלחמת הגנה על עם ישראל מפני אויבים הקמים עליו. סוג זה של מלחמה נחשב כמובן גם היום ללגיטימי לפי כל קנה מידה מוסרי ומשפטי.
כך שבסופו של דבר, מושג מלחמת הדת או מלחמת המצווה ביהדות מצומצם ביותר. אין מקום להשוות בינה לבין האיסלם למשל, שדוגל בג'יהאד כלפי כל אלה שאינם מוסלמים. לומר שהיהדות והאיסלם שתיהן דתות, זה כמו לומר שישראל וצפון קוריאה שתיהן מדינות.
לסיכום: ראינו שהאשמת הדת בכך שהיא גורמת למלחמות, היא: 1. מכלילה בצורה בלתי הוגנת. 2. מניחה את המבוקש ביחס לדת ולצדקתה. 3. לא נכונה עובדתית - רק אחוז קטן מהמלחמות בהיסטוריה היה קשור לדת.
מוטב אפוא לאתאיסטים להתבונן באירועי המאה העשרים, ולעשות חשבון נפש לעצמם לגבי מידת האחריות של השקפת עולמם לאלימות ולמלחמות, במקום לגלגל האשמות שקריות על הדתיים.