זהו מאמר מקוצר. למאמר המלא לחצו כאן.
איך ניתן להבין את מושג ההשגחה הפרטית על רקע תפיסת עולם מדעית, דטרמיניסטית, של חוקי הטבע? הרי לכאורה כל מה שיקרה נקבע מראש?
ובכן, ההנחה לפיה קיומם של חוקי הטבע יוצר מערכת דטרמיניסטית סגורה, ש"מחייבת" את הקדוש ברוך הוא לחולל ניסים כדי להתערב בה, מבוססת על הבנה שגויה של הטבע, שמקורה בשרידי תפיסות מימי הביניים.
לפי התפיסה הימי-ביניימית, כל אחד מהיסודות השונים הקיימים במציאות פועל בהתאם לטבעו הפנימי. טבען של אבנים הוא ליפול, טבעו של האוויר לעלות למעלה, טבעם של גלגלי השמיים להסתובב, וכן הלאה. תפיסה זו נוצרה כדי להסביר מהו הכוח המניע את אותם עצמים, ולשם כך היא ייחסה להם מעין נפש ורצון משלהם, שהוא הגורם לתנועה. רק מאוחר יותר גילו חוקרים כמו גליליאו וניוטון את החוקיות האחידה המושלת בכל חלקי הבריאה, ואת העובדה שנפילת האבנים וסיבוב הכוכבים אינם נובעים מרצונם של אלה, אלא מבטאים שניהם כוחות כמו כוח המשיכה. כאשר התגלתה אחדותם של חוקי הפיזיקה הבסיסיים, הפסיק המדע לייחס רצון ונפש לחומר הדומם, והסביר את תנועתו כנובעת מאותם חוקים אוניברסליים.
ומאין נובעים אותם חוקי טבע? מנקודת מבט דתית, התשובה היא פשוטה: מה שמניע את החומר ביקום הוא רצונו של ה'. לא טבעם הפנימי של החומרים הדוממים הוא המניע אותם, שכן אין להם נפש ורצון משלהם, אלא רצון ה' הוא הגורם לכך שהיקום כולו, מהאטומים ועד הגלקסיות, יתנועע באופן מסוים. כשם שרצונו של האדם מאפשר לו להניע את אבריו בחופשיות, כך רצונו של ה' מסוגל להניע את כל חלקיקי החומר שבמציאות.
מכיוון שרצונו של ה' הוא חופשי, בוודאי לא פחות מזה של האדם, הרי שהוא מסוגל להניע את היקום בכל דרך בה יחפוץ. הוא יכול לשנות בן רגע את כיוון סיבובו של כדור הארץ, או את מהירות נפילתם של עצמים. אלא שה' בחר להניע את העולם בתבניות קבועות, סדורות וניתנות לחיזוי, אולי כדי לאפשר לנו לחיות ולהתקדם בו בנוחות מתוך הכרה של אותן תבניות, מבלי שנצטרך לתהות כל הזמן מה יקרה ברגע הבא.
הנקודה היא, ש"חוקי הטבע" אינם ישויות עצמאיות, שהשתלטו כביכול על המציאות והפקיעו אותה משליטתו של הקדוש ברוך הוא. "חוקי הטבע" הם רק תיאור לרצונו של ה' המניע את העולם בצורה שיש בה חוקיות. משל למה הדבר דומה? לאדם שכל יום נוסע במסלול קבוע מביתו לבית הכנסת ומשם לעבודה, כאשר הוא יוצא בשעה מדויקת, נכנס בשעה מדויקת, צועד באותו מסלול בדיוק וכן הלאה. צופה חיצוני שיצפה בתנועותיו של אותו אדם לאורך זמן, יוכל לחזות מראש היכן יהיה האדם בכל רגע נתון בכל יום. הוא יכול לנסח את התנועות הללו במשוואות, ולקרוא להם "חוקי טבע". אבל האם כל זה מחייב את אותו אדם להמשיך לנוע באותו מסלול, או מונע ממנו לחרוג ממנו? ודאי שלא. החוקיות והסדירות שבתנועותיו נובעת מרצונו בלבד, וברצונו הוא יכול לשנות אותה. "חוקי הטבע" בהקשר זה אינם הגורם לתנועתו, אלא רק תיאור שלה. אם יחליט יום אחד לחרוג ממסלולו ברב או במעט, אין שום דבר שיעכב בידו.
והוא הדין בדיוק לגבי "חוקי הטבע" שבמציאות שלנו. העובדה שה' בחר להניע את העולם בצורה מסודרת, אינה מונעת ממנו לחרוג ממנה ברב או במעט כאשר עולה רצון מלפניו. הוא יכול להחליט על איזה צד ייפלו קוביות, האם הגוף יתגבר על הזיהום או החיידקים שחדרו לתוכו או לא, האם פלוני ייזכר ברגע הנכון במשהו שישפיע על התנהגותו וישנה את ההיסטוריה, וכן הלאה.
לפעמים נשמעת טענה תמוהה, כאילו "אם היו מתרחשות חריגות כאלה בחוקי הטבע, כבר היינו שמים לב אליהן". אלה שמשמיעים טענה זו סבורים כנראה שמדעני העולם צופים בכל רגע ורגע בכל המולקולות שבעולם ללא יוצא דופן, ואילו אחת מהן היתה חורגת לרגע ממסלולה הקבוע, מיד היה נשמע קול אזעקה שמתריע על האירוע החריג, וכל המדענים היו קופצים ומכריזים "אך זהו נס!". כמובן שתיאור זה רחוק ביותר מהמציאות. המדע מסוגל לבדוק תופעות בקנה מידה גדול, וגם זה במידה מוגבלת, אבל בטח שלא לפקח על כל תנועה של כל חלקיק כדי לבדוק אם הוא "מתנהג כמו שצריך". יש לה' די והותר מרחב לשינויים קטנים או גדולים ככל העולה ברצונו, שבאמצעותם יכולה ההשגחה לכוון כל אדם לעבר התוצאות הראויות לו.
טענה אחרת היא שאמנם ברמת המיקרו אי אפשר לבדוק אם יש השגחה, אבל ברמת המקרו היינו מצפים להבחין בה אילו היתה קיימת, ובפועל לא רואים סימנים להשגחה כזו. גם טענה זו תמוהה ביותר. האם תולדות עם ישראל, החורבן, הגלות, ההישרדות, השיבה לארץ והקמת המדינה, כולם בהתאם לנבואות התורה, אינן מעידות על השגחה? האם תולדות האנושות עצמה - תהליכי הקידמה וההתפתחות, דעיכת האלילות ועליית המונותאיזם, השיפור המוסרי בתחומים רבים, קריסתם של משטרי רשע, ההישגים הטכנולוגיים - האם כל אלה אינם מעידים על השגחה? אם לא, לא ברור מה בדיוק מצפים אותם אנשים לראות בעולם בו יש השגחה - עמודי אש שיורדים מהשמים כל יום? כאשר הדברים מתנהלים באופן שמראה על מגמה כללית של התקדמות - זוהי בדיוק ההשגחה עליה מדובר.