שימו לב, זוהי גרסה מקוצרת. את המאמר המלא תוכלו לקרוא כאן.
העולם הבא הוא נושא מרכזי ביהדות. עם זאת, זהו מושג מעורפל הכולל סביבו עמימות ואי בהירות רבה. מושגים שונים קשורים בו – גן עדן, ימות המשיח, העתיד לבוא ועוד. בפרט עולות השאלות: האם שאיפה פרטית ואינדיבידואלית להנאה נצחית אינה בעצם אגואיסטית? והאם השאיפה לעולם אחר אינה מנוונת את החיים בעולם הזה?
בתפיסה הפשוטה והרווחת, "העולם הבא" הוא המרחב שאליו מגיעה הנשמה לאחר פטירתה מן הגוף. אם היטיבה את מעשיה – היא זוכה לגמול על כך בצורת תענוג רוחני, ולקיום מתמיד לנצח נצחים .
אך ממקורות נוספים עולה שזהו רק חלק קטן מהתמונה. לפי מקורות אלו, התהליך שעובר על אדם פרטי עובר גם על כל העולם בכללו. כמו האדם, גם העולם נמצא בתהליך של התפתחות, והוא נועד להגיע אל מצב חדש, שמהותו היא קיום נצחי מתוך חיבור לבורא. המצב העתידי הזה, של כל העולם בכלל, הוא המכונה "העתיד לבוא" או "העולם הבא".
בתפיסה הפשוטה, העולם הבא הוא גמול שניתן לנשמות על כך שהן עשו את המוטל עליהן. בתפיסה מעמיקה יותר, העולם הבא הוא עצמו התכלית, והעבודה נועדה כדי לאפשר אותו. אלוהים הוא טוב ושלם באופן אין סופי, והוא ברא את העולם כדי להעניק לזולת את הטוב המקסימלי והשלם ביותר שהוא יכול לקבל. הטוב המקסימלי והעמוק ביותר הוא אלוהים בעצמו, ולכן תכלית הבריאה היא להתחבר מחדש לאלוהים - שזה למעשה העולם הבא. על האדם לעבור את כל הקשיים והאתגרים של העולם הזה, כדי שהוא בעצמו ייעשה דומה במשהו לאלוהים, יהפוך את עצמו לבעל חסד, לרחום וחנון, לאוהב, לחומל ונותן וכו' – בדומה לטובו של אלוהים. אילו היה האדם רק נהנה מהשלמות האלוהית בלי לטרוח עבורה, זה עצמו היה פוגע בהנאה השלמה ומרחיק את האדם מאלוהים. העולם הזה הוא המרחב בו יכולות נשמות להתפתח ולהתעצם תוך גילוי הטוב מתוך עצמן, ולבחור בטוב למרות פיתויי הרע.
כל מאורע בעולם הזה מכוון לאפשר ולעודד ברירה ובחירה בין טוב לרע. מכיוון שהעולם הבא כולו טוב, ומה שמאפשר את חיבור הנשמות אליו הוא הטוב שהן גילו בעצמן, כל הצדדים השונים שבעולם צריכים להגיע אל הטוב. מכיוון שיש צדדים רבים ושונים בעולם, נדרשים תהליכים מורכבים שמטרתם לתקן כל חלק וחלק. ה"תיקון" פירושו שהם יפנו אל האלוהות, אל הטוב, אל האהבה והחסד, במקום לפנות אל החומר ואל המיקוד האגואיסטי בעצמם. כל התהליכים האלה, ומה שעובר על כל בני האדם וכן על כלל האנושות, נועד לצורך התיקון הזה.
לכן אמרו חז"ל, "העולם הזה דומה לפרוזדור, והעולם הבא דומה לטרקלין. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין". אין לזלזל בשום פנים ואופן בחשיבות של העולם הזה. פרק הזמן הקצר שלנו כאן הוא ההזדמנות היחידה להתקדם ולעשות טוב, והוא עצמו זה שבונה את קיומנו הנצחי. יש משמעות רבה וחשובה מאוד לכל מעשה ובחירה בעולם הזה, כמו שנאמר "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה" (קהלת ט, י). היכולת לגדול ולהשתנות כבר אינה קיימת בעולם הבא. "היום לעשותם – ולא מחר לעשותם". מקורות שונים מדגישים כי האדם בעולם הזה חשוב יותר מהמלאכים העליונים, מכיוון שהוא זה שיוצר את התיקון והשינוי.
הפער בין העולם הבא לעולם הזה אינו מוחלט. הגמרא מזכירה בכמה מקומות את "בני העולם הבא", והמפרשים הסבירו שהכוונה לאנשים שחיים כמו בעולם הבא כבר בעולם הזה.
אחד הפירושים להבדל בין העולם הבא לעולם הזה הוא פירוש תודעתי. מי שרואה בעולם הזה "זה", כלומר משהו סופי ומקובע, ממילא חי בעולם סגור שאין בו חיים חיוניים או נוכחות גבוהה. לעומת זאת, מי שחי בעולם שבו כל דבר הולך ו"בא", בתוך זרימה מתמדת ופתיחות להשראה ולהפתעה, חי כבר עכשיו ב"עולם הבא".
אם כן, אותו "עולם" שבו נמצאת הנשמה לפני שירדה אל הגוף ושאליו היא חוזרת כשהיא נפרדת ממנו איננו "עולם הבא" במובנו השלם, אלא רק חלק מסוים מהתהליך. השם המדויק שלו הוא "גן עדן", או "עולם הנשמות". בעולמות אלו מצויות הנשמות שהשלימו את תפקידן ושסיימו את המשימות השונות שהוטלו עליהן, והן רשאיות מעתה לשבת במנוחה וגן לזכות בשכר מסוים בזמן ההמתנה. אולם זהו לא השכר הסופי, אלא כעין פרומו שלו, והשכר האמיתי יינתן בעולם הבא.
הגיהנום, לעומת זאת, איננו נצחי. מטרתו היא לנקות את הנשמות מההסתרות והעיוותים שדבקו בהן בעקבות חטאים ובחירות לא טובות במהלך החיבור עם החומר. הרוע בעצמו מנקה את עצמו, ובינתיים הנפש סובלת, אך מתוך כך נטהרת.
לעומת העולם הבא, שהוא חידוש עולמי טוטלי, המושג "ימות המשיח" מתייחס להגעה של העולם הזה אל שלמותו, אל המצב הרצוי והראוי שלו בתור העולם הזה. לעולם הזה יש מצב בו הוא נועד להיות, אולם במהלך ההיסטוריה הוא התרחק ומעולם לא עמד על מכונו, והכרחי הוא לפני המעבר לעולם הבא שהעולם הזה יעמוד בשלמותו.
משמעות הדבר היא בראש ובראשה תיקון פוליטי, שבו עם ישראל ישב בארצו ויהיה חופשי מעול האומות, ומשם הוא יוכל להיות המשפיע הראשי על רוח העולם, ומתוך כך יבוא תיקון העולם בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים. ממילא האמת תהיה גלוי וברורה לכול, ולא יהיו עוד בלבולים ותרמיות. התרבות האנושית תתבסס על שאיפה למידות טובות ולחכמה אמיתית, ולכן היא תתעלה רוחנית ללא הפסקה. מתוך כך השפע החומרי יהיה מצוי לכל, ו"המעדנים יהיו נחשבים כעפר" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים יב, ח), אולי כתוצאה מהתפתחות טכנולוגית שתבוא בעקבות השלום והמיקוד בחכמה ובטוב. בשיאו של התהליך, הקב"ה יתגלה שוב אל עולמו.
התענוג של העולם הבא לא יכול להיות אגואיסטי. זהו תענוג שנובע מדמיון לבורא בתכונות כמו אהבה ונתינה, ואם כן הוא דומה יותר לקורת-הרוח שאנחנו מרגישים כאשר אנחנו עושים חסד מאשר להנאה של אכילת גלידה למשל. כל מה שיש בו מעבר לזה, נובע מעצם תוקף החיבור אל הבורא, שאיננו יכולים לדמיין ולהעלות על הדעת, בודאי שלא מתוך דמיון אגואיסטי שקשור לחומר. אי אפשר "להתאוות" לכזה סוג של עונג, והוא לא שייך למישור הנהנתני.
עולה שהעולם הבא איננו התכלית, ווגם לא העולם הזה, אלא עצם האמת והטוב, מפני שהם האמת והטוב. הם המהות שבשמה נבראו הן העולם הזה והן העולם הבא.
ראינו שרעיון העולם הבא מכונן תפיסת עולם שלמה. יש לעולם תכלית ויעוד, שמקורם בראשית הרצון האלוקי, ומהותם קיום וטוב נצחיים. העולם שלנו הוא הדרך וההכנה אל היעוד הזה, וכל מה שקורה בו קשור למהלך הגדול המוביל אליו – בין בהיסטוריה האנושית והקוסמית, ובין במסע החיים של כל אחד. אין סתירה בין השאיפה לעולם הבא לבין חיי עשיה ודאגה לעולם הזה, שכן הוא הפרוזדור המוביל אל הטרקלין. הציר המרכזי החורז את העולם הזה ואת העולם הבא הוא הטוב האלוהי והחובה שלנו ללכת בדרכיו. השאיפה לעולם הבא איננה אגואיסטית או נהנתנית, שכן הבאת העולם כולו אל "העולם הבא" הוא הוא הרצון האלוהי והמשימה המוטלת אלינו, והוא נוגע לכל העולם ולא רק לאני הפרטי.