מאת צוות האתר
האם אתאיסטים איטליגנטיים יותר מדתיים? טענה זו מופיעה מדי פעם בכותרות בתקשורת או באתרים אתאיסטים, המנופפים במחקרים שלכאורה מאששים אותה. אלא שמי שטוען כך, כנראה לא ניחן בעצמו באינטליגנציה יתרה; עיון בנתונים ובמשמעותם מראה שזו בהחלט אינה המסקנה הנובעת מהם.
לפני שניגש לנתונים, חשוב לציין שהניסיון לברר את הקשרים בין דת לאינטליגנציה, דומה לפתרון משוואה בעלת שני נעלמים: הן "דת" והן "אינטליגנציה" הם מושגים מורכבים, מסובכים וקשים להגדרה. מהי למשל דת? האם הכוונה היא לאמונה באלוהים, לאמונה בדת מסוימת, לקיום מצוות, לרוחניות, לאמונה בעל-טבעי, להשתייכות סוציאלית? ומהי אינטליגנציה? האם היא היכולת לחשוב בהיגיון? לחשוב בצורה מופשטת? לפתור בעיות? ללמוד במהירות? להוציא ציון גבוה במבחן I.Q? אין תשובה אחת ברורה לשאלות הללו. לפחות 70 הגדרות שונות הוצעו למושג "אינטליגנציה" בתחומי מחקר שונים. ידועה גם תאוריית האינטליגנציות המרובות של הוורד גרדנר, לפיה קיימים סוגים שונים של אינטליגנציה, ביניהם אינט' לשונית, לוגית-מתמטית, מרחבית, תוך-אישית, בין-אישית, נטורליסטית ועוד. אחרים דיברו על אינטליגנציה רגשית, רוחנית וקיומית. לפי גישות אלה, מבחן I.Q בוחן רק סוג מסוים של אינטליגנציה, אך אינו משקף את מכלול התבונה והכישורים הקוגניטיביים של האדם. גישות אלה שנויות במחלוקת, אך חשוב לזכור את הדברים כדי להימנע ממסקנות פשטניות ושגויות.
נעבור כעת לנתונים.
בשנת 2013 פרסמו פרופ' מירון צוקרמן, ג'ורדן סילברמן וג'ודית האל מטא-אנליזה של 63 מחקרים שבחנו מתאם בין אמונה דתית לאינטליגנציה. לפי 53 מתוכם נמצאה קורלציה שלילית מסוימת בין אמונה דתית לציוני I.Q., ואילו לפי 10 נמצאה קורלציה חיובית. בניגוד לכותרות אוויליות בתקשורת, משמעות הדברים איננה ש"אתאיסטים אינטליגנטיים יותר מדתיים". כידוע, רבים מגדולי המוחות לאורך ההיסטוריה היו והנם דתיים, ולא חסרים אתאיסטים שהם טיפשים גמורים. מה שעולה מתוך המחקר הוא פשוט שבקרב אנשים בעלי I.Q גבוה, נמצא יותר אתאיסטים מאשר בקרב אנשים בעלי I.Q נמוך. במילים אחרות: אנשים אינטליגנטיים יותר, נוטים יותר להיות אתאיסטים.
מן הראוי לציין את מגבלותיו של אותו מחקר. ראשית, הוא התמקד באמונה דתית, שמשקפת בעיקר את הדת הפרוטסטנטית, אולם פחות את היהדות והקתוליות ששמות יותר דגש על התנהגות דתית. שנית, רוב המחקרים הללו כללו נבדקים מארצות הברית, קנדה ואנגליה, כך שאין להסיק מהם בהכרח על תרבויות אחרות.
מה משמעות הקורלציה הזו? האם ככל שאנשים אינטליגנטיים יותר, כך הם מבינים שהאמונה הדתית אינה הגיונית? לאו דווקא; צוקרמן ועמיתיו הציעו שלושה הסברים פסיכולוגיים אפשריים:
1. אנשים אינטליגנטיים נוטים להיות פחות קונפורמיסטים, ולאמץ דעות שונות מהמקובל, ולכן גדל הסיכוי שהם יחשבו אחרת מהסביבה הדתית ולא יקבלו את עיקרי האמונה. לפי זה, יתכן שבחברה בה אתאיזם הוא הדעה הרווחת, האנשים האינטליגנטיים יותר ייטו דווקא לכיוון הדת. ואכן, המחקרים לעיל נערכו בארצות הברית, שם רובה הגדול של האוכלוסייה הוא דתי, אולם מחקרים שנערכו במקומות אחרים בעולם לא מצאו מתאם דומה בין אתאיזם לאינטליגנציה אלא אדרבה, משתמע מהם שבמקומות בהם הרוב הוא חילוני - האנשים האינטליגנטיים יותר הם דווקא דתיים!
2. אנשים אינטליגנטיים נוטים יותר לחשיבה אנליטית ופחות לחשיבה אינטואיטיבית, וסוג החשיבה הזה נוטה לערער אמונות דתיות; אולם אין זה אומר שחשיבה אנליטית אכן נכונה או מוצלחת יותר מחשיבה אינטואיטיבית, בפרט בנושא הדתי. נרחיב על כך בהמשך.
3. הדת ממלאת צרכים נפשיים מסוימים, שלאנשים אינטליגנטיים יש פחות צורך בהם; כלומר, הבחירה בדת או באתאיזם אינה נובעת רק משיקולים רציונליים אלא ממבנה נפשי שונה.
צוקרמן עצמו הדגיש שאין להסיק מהמחקר שמי שמאמין באלוהים הוא טיפש, וטען שהמחקר אינו בגדר "חדשות רעות" למאמינים, ושבתחומים רבים יש יתרונות למאמינים על פני הלא-מאמינים.
בשנת 2016 ביצעו גרגורי וובסטר ורייאן דאפי אנליזה מחודשת של מחקרו של צוקרמן, ומצאו שהמתאם השלילי בין דת לאינטליגנציה חלש יותר מכפי שקבע: ככל שלוקחים בחשבון גורמים משתנים כמו גיל, מין, מיקום, זמן וכדומה, כך הוא הולך ונקלש. במילים אחרות, הפערים עשויים לנבוע מגורמים שונים שאינם קשורים ישירות לאמונה הדתית או היעדרה.
מספר מחקרים נוספים הראו יתרון מסוים לאתאיסטים במבחני I.Q. עם זאת, חוקרים רבים ציינו את הבעייתיות שבביצוע מחקרים כאלה והסקת מסקנות מהם, בשל הקושי לקחת בחשבון גורמים חברתיים, כלכליים, היסטוריים ואחרים שעשויים להשפיע על התוצאות. בשנת 2015 פרסמו ג'ולי סיקלס ועמיתיה סקירה ביקורתית של הספרות המחקרית בנושא, וקבעו שקשה להסיק ממנה מסקנות כלשהן בשל העדר קונסיסטנטיות - חוקרים שונים השתמשו בהגדרות שונות לדת ולאמונה, במבחנים שונים לאינטליגנציה או אפילו בהגדרות שונות לעצם המושג אינטליגנציה, חלקם בחנו רק היבטים מסוימים שלה וכיוצא בזה. לדעת סיקלס ועמיתיה, הבדלים אפשריים בממצאים קשורים בעיקר לחינוך ולסביבה (שעשויים להיות מושפעים מתפיסות דתיות), ולא להבדל מהותי באינטליגנציה בין מאמינים ולא-מאמינים.
רוב המחקרים הללו נערכו בעיקר על נבדקים נוצרים. ניתן היה לצפות לממצאים שונים כשמדובר ביהודים, שכן החינוך היהודי שם דגש גדול יותר על לימוד, ובמיוחד לימודי גמרא, שללא ספק מפתחים כישורים אנליטיים ושכליים. ואכן, מחקר שפרסמו פרופ' יורם דמבו, איריס לוין ורוברט סיגלר בשנת 1997 הישווה בין תלמידים חילונים וחרדים בגילאי 12-14 ו-16-18, ובחן את התמודדותם עם בעיות גיאומטריות שונות. באופן מפתיע, למרות שתלמידים החילונים למדו גיאומטריה בקביעות לאורך כל שנות הלימודים ואילו החרדים לא עסקו בכך, התברר שבקרב הצעירים עלו החרדים בהישגיהם על החילונים; בקרב הבוגרים היה יתרון רק לחילונים שלמדו 5 יחידות, בעוד בין החילונים שלמדו 3-4 יחידות לבין החרדים לא נמצאו הבדלים. לדברי פרופ' לוין, היא ערכה את המחקר בעקבות מקרים בהם הצליחו בוגרי חינוך חרדי להשתלב בקלות באקדמיה למרות העדר לימוד וידע מוקדמים; היא הניחה ששיטת הלימוד החרדית מפתחת כישורי לימוד, ניתוח והסקת מסקנות, ולכן בחנה זאת באמצעות הגיאומטריה, והמסקנות אכן תמכו בהנחה. מחקר נוסף של מכון פילת הראה שחרדים משיגים ציונים גבוהים יותר מחילונים באבחונים מקצועיים, בניגוד להשערת המחקר שציפתה לתוצאה הפוכה. מעניין לציין גם את מחקרם של פרופ' דוד צוריאל וגיטה רוקח, שהראה שמספר ילדים גבוה במשפחה מוביל ליכולת למידה גבוהה יותר, מה שבא לידי ביטוי במשפחות דתיות וחרדיות. לדברי צוריאל, במשפחות עם אוריינטציה מסורתית רמת ההעשרה בבית גבוהה יותר, ויש יותר תמיכה בילדים, יותר גירויים ויותר תמיכה רגשית.
מקרים אלה ממחישים עד כמה מפוקפקות הן אמירות כוללניות בדבר היחסים השליליים בין דת לאינטליגנציה, שאינן מבחינות בין דתות שונות, ועד כמה גורמים כמו שיטות חינוך ולמידה משפיעים על התוצאות יותר מאשר הבדל מהותי כלשהו.
ראינו עד כה שעצם הטענה לפיה קיים מתאם שלילי בין אמונה לאינטליגנציה, מפוקפקת למדי, וכאשר לוקחים בחשבון גורמים אחרים טענה זו מתמוססת במידה רבה. אולם נניח לצורך העניין שאכן קיים מתאם כזה, ואכן אינטליגנציה גבוהה מובילה בסבירות גבוהה לאתאיזם. מה יכולות להיות הסיבות לכך?
ראינו לעיל את שלושת הכיוונים האפשריים שהציג צוקרמן עצמו, לפיהם הנטיה לאתאיזם או לדת מושפעת בעיקר מגורמים פסיכולוגיים שקשורים בעקיפין לאינטליגנציה, ולא משיקול דעת רציונלי בלבד. מחקרים נוספים מחזקים טענה זו.
במחקר שנערך ב-2017, ביקשו החוקרים מגולשים ברשת להשלים 12 משימות קוגניטיביות תוך 30 דקות. 63,235 נבדקים נענו לאתגר ומילאו את המשימות, כאשר הם נדרשים לציין את אמונתם הדתית או היעדרה. מטרת המחקר היתה לבחון את ההשערה, לפיה ההבדלים בין דתיים לאתאיסטים קשורים לקונפליקט בין אינטואיציה לשיקול דעת לוגי. לשם כך תוכננו משימות שבהן אכן קיים קונפליקט כזה. לדוגמא, על המסך הופיעה המילה "אדום" כתובה בדיו כחול, והנבדקים נשאלו באיזה צבע הדיו. ואכן, במשימה זו זכו האתאיסטים בממוצע ליתר הצלחה מאשר הדתיים, במידה קטנה אך משמעותית; נראה שדתיים נטו להגיב אינטואיטיבית "אדום", ואילו האתאיסטים השתהו לרגע לבחון את השאלה, וענו נכונה "כחול". לעומת זאת, במשימות בהן לא היה קונפליקט כזה אלא נדרש שיקול דעת בלבד, כמו בשאלות "איזו צורה יוצאת דופן" - לא נמצאו הבדלים של ממש בין דתיים לאתאיסטים.
לדברי החוקרים, תוצאות המחקר איששו אפוא את ההשערה לפיה "אפקט הדת" קשור להטיה התנהגותית, שמתבטאת בעיקר במצבים של קונפליקט בין אינטואיציה לשיקול דעת, ולא לאינטליגנציה כללית (מה שלא הפריע לתקשורת לפרסם שוב כותרות לפיהן "מחקר גילה שאתאיסטים חכמים יותר מדתיים" - ההפך הגמור מהתוצאות). אנשים דתיים אינם פחות אינטליגנטיים, אלא פשוט מתנהגים אחרת, ומסתמכים יותר על האינטואיציות שלהם. ראו כאן סקירה של המחקר ומשמעותו.
כיוון דומה מציג האנתרופולוג אדוארד דוטון (Dutton), שניסה אף הוא לברר את הסיבה לכך שאנשים אינטליגנטיים נוטים להיות פחות דתיים. בתחילה סבר שאנשים אינטליגנטיים הם רציונליים יותר, ולכן מסוגלים להסיק יותר בקלות שאין אלוהים. אולם מחקריו הראו במפתיע שאינטליגנציה גבוהה נוטה דווקא להוביל לחוסר רציונליות ולהטיות שונות; למשל, מתברר שאנשים אינטליגנטיים נוטים להיות יותר נגועים ב"נקודה עיוורת", שמונעת מהם להבחין בהטיות וכשלים בחשיבה שלהם עצמם. נראה שככל שיכולותיו הקוגניטיביות של האדם גבוהות יותר, כך הוא בוטח בהן יותר עד שאינו מודע לשגיאותיו. מכיוון שכך, אם נניח שהמסקנה הרציונלית היא שאין אלוהים (כפי שנראה שסבור דוטון), אין זה מסביר מדוע דווקא אנשים עם יכולות קוגניטיביות גבוהות נוטים להגיע אליה. לעומת זאת, אם מניחים שהמסקנה הרציונלית היא שיש אלוהים, הרי שמחקריו של דוטון מסבירים היטב למה דווקא אנשים אינטליגנטיים אינם מאמינים...
בעקבות זאת הציע דוטון הסבר חלופי, לפיו הדת נובעת ממשהו הדומה לאינסטינקט, בעוד האינטליגנציה מאפשרת לאדם לפעול בניגוד לאינסטינקטים שלו, ולכן אנשים אינטליגנטים נוטים יותר "להשתחרר" מהאינסטינקט הדתי. אין בכך כדי לומר שהאינסטינקט הדתי - או האינטואיציה הדתית - הוא שגוי; אדרבה, אינסטינקטים משקפים פעמים רבות את התגובה הנכונה והמועילה למציאות. הנקודה היא פשוט שהאמונה הדתית היא יותר טבעית, יותר אינטואיטיבית, ולכן נדרש מאמץ שכלי כדי להשתחרר ממנה. בדומה לכך, נדרש לפעמים מאמץ שכלי כדי לפעול בצורה המנוגדת לאינסטינקטים ולאינטואיציות של המוסר הטבעי; אין זה אומר ששחרור כזה הוא רצוי או חיובי, מדובר פשוט בהצבעה על מקורם של תהליכים נפשיים שונים. הדתיים נוטים להסתמך יותר על האינטואיציות ותחושותיהם הטבעיות, ואילו האתאיסטים נוטים יותר להטיל בהן ספק.
ראינו שהטענה לפיה "אתאיסטים אינטליגנטיים יותר מדתיים" היא שקרית. מחקרים מסוימים מראים על מתאם כלשהו בין אינטליגנציה גבוהה לאתאיזם, אולם פירוש הדבר הוא רק שבקרב אנשים אינטליגנטיים נמצא אחוז גבוה יותר של אתאיסטים. מחקרים אלה עצמם מתקשים לקחת בחשבון גורמים כלכליים, חברתיים, חינוכיים ואחרים, שכאשר מוסיפים אותם הפער מצטמצם באופן משמעותי. כמו כן הם בוחנים בעיקר נוצרים. מספר מחקרים שנערכו בארץ על נבדקים חרדים וחילונים מצאו יתרונות ברורים דווקא לטובת החרדים.
נראה סביר שההבדלים בין דתיים לאתאיסטים, במידה וישנם כאלה, אינם קשורים לאינטליגנציה כשלעצמה, אלא לצורות חשיבה שונות. כך גם מראים מחקרים מסוימים. חשיבה אינטואיטיבית נוטה לכיוון הדת, ואילו חשיבה אנליטית נוטה לכיוון אתאיזם. אנשים בעלי חשיבה אנליטית מצליחים יותר במבחני אינטליגנציה למיניהם, ולכן קיים מתאם בין אתאיזם לאינטליגנציה גבוהה.
איזו משתי צורות החשיבה מוצלחת יותר, אינטואיטיבית או אנליטית? התשובה היא שלכל אחת מהן יתרונות וחסרונות משלה. חשיבה אינטואיטיבית נוטה להיות מעורפלת ולא מדויקת, ואילו חשיבה אנליטית נוטה להיות מצומצמת ועיוורת כלפי התמונה הכוללת, כלפי דברים שאינם ניתנים להוכחה ברורה (אפשר לקרוא על כך כאן). האידיאל הוא לשלב בין השתיים, ולדעת באלו מקרים להשתמש בכל אחת מהן: במדעים מדויקים משקלה של החשיבה האנליטית גדול יותר, ואילו בתחומים כמו אתיקה, פסיכולוגיה, אומנות וכדומה החשיבה האינטואיטיבית היא העיקרית.
האם שאלת קיומו של האל שייכת לתחום האנליטי או האינטואיטיבי? מבחינה היסטורית, נראה ברור שהאמונה באל צמחה על בסיס אינטואיציות, כאשר רק בשלב מאוחר יותר החלו להופיע טיעונים פילוסופיים התומכים בה. פילוסופים רבים, מימי הביניים ועד ימינו, הציגו טיעונים אנליטיים בעד קיומו של האל, אולם רוב הדתיים אינם מבססים את אמונתם על טיעונים מעין אלה אלא על אינטואיציות. מבחינתם, ההתבוננות בעולם, בנפש האדם וברעיונותיה של הדת מובילה בבירור לאמונה באל. מי שאינו רואה זאת, ומחפש הוכחות אנליטיות לקיום האל, אינו אלא עיוור, בדומה לאדם חסר חוש מוזיקלי שאינו קולט את השגב שביצירה מוזיקלית מרשימה. אכן, אי אפשר להוכיח אנליטית שהמוזיקה של בטהובן או באך היא יצירת מופת; גם אי אפשר להוכיח אנליטית טיעונים מוסריים, כמו רעיון זכויות האדם, או אפילו את קיומן של נפשות ותודעות אצל בני אדם ויצורים אחרים. זה לא מפריע לרוב האנשים לחוש אותם אינטואיטיבית ולהאמין בהם.
אלוהים אינו ישות פיזיקלית ואינו ניתן להגדרה מדויקת, וממילא אינו שייך לתחום החשיבה האנליטית. אין פלא אפוא שמי שנוטה לחשיבה כזו, ייטה בסבירות רבה יותר "לפספס" אותו. אלוהים הוא מושג מופשט יותר, כמו צדק, יופי או טוב, שאינו נגלה ישירות אלא מתבטא בצורות שונות דרך המציאות, ולכן נדרשת הסתכלות אינטואיטיבית כדי לגלות אותו.
ממילא, גם אם נקבל שקיים מתאם בין אינטליגנציה גבוהה לאתאיזם, אין בכך כדי לקבוע שאתאיזם הוא המסקנה הרציונלית הנובעת מאינטליגנציה גבוהה. מדדי אינטליגנציה משקפים בעיקר חשיבה אנליטית, וזו אכן אינה מובילה בהכרח לאמונה באל, שעבורה נדרשת חשיבה יותר אינטואיטיבית.
דנה זוהר ואיאן מרשל, בספרם "אינטליגנציה רוחנית", טוענים לקיומה של אינטליגנציה רוחנית כתחום נפרד מזה של ה-I.Q. בין מאפייניה של האינטליגנציה הרוחנית נמצאים היכולת לראות את התמונה הרחבה ולמצוא את המשמעות באירועים השונים, לבחון ערכים ולנסח אותם מחדש, ולהיות מודע לעומק שקיים במציאות מעבר לפני השטח (הווארד גרדנר, אבי שיטת האינטליגנציות המרובות, כינה אותה "אינטליגנציה קיומית"). לפי זוהר ומרשל, דורנו מתאפיין בכך שהוא חכם מבחינה שכלית וטיפש מבחינה רוחנית. יש לנו ידע נרחב וכלים אנאליטיים מדויקים, אבל מעט מאד הבנה מעמיקה וראיה כוללת. אין פלא שמבדקים מסוימים מראים על מתאם בין I.Q גבוה לבין אתאיזם, שכן החשיבה האנאליטית שמתבטאת במבחני I.Q מתאפיינת בהסתכלות נקודתית, אטומיסטית ופרגמטית על המציאות, שמובילה לריקנות אתאיסטית, בניגוד לחשיבה הסינתטית-הרוחנית שמחפשת את המשמעות המאחדת, הכוללת והעמוקה. לא מדובר בחכמים מול טפשים, אלא בסוגים שונים של אינטליגנציה, כאשר האחד בא לעתים על חשבון השני, ובכך עלול לעוות את מצבו הנפשי של האדם.
ראו עוד בספרו של הרב מיכאל אברהם, "שתי עגלות וכדור פורח", המאפיין את החשיבה האנליטית לעומת הסינתטית, מראה את ריקנותה של הראשונה ועל הצורך להשתמש באינטואיציות כדי להגיע לתמונת עולם מלאה ונכונה יותר.