קורונה - מה אפשר ללמוד ממנה?
מאת הרב דני לביא והרבנית חני פרנק
מגפת הקורונה הכניסה את העולם למשבר גדול, האם אפשר לקחת ממנה משהו חיובי? הרב דני לביא משיב.
מה הקורונה מנסה ללמד אותנו?
כמובן אי אפשר לדעת בוודאות, אבל מה שבטוח, היא מכריחה אותנו לעצור הכל ולחשב מסלול מחדש. אם תחת מתקפות טרור שונות שחווינו תמיד אמרו לנו, תשמרו על שגרה ככל שניתן, לא ניתן לטרור לנצח - פתאום ההנחיות שונות לחלוטין. משרד הבריאות אומר: אסור לכם לשמור על שגרה. על כולנו נכפה בידוד ברמות שונות. אז איך אפשר לקחת את הטלטלה הזו למקום חיובי? יש ספר מעניין שקוראים לו "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים מאד". בספר יש אבחנה בין פעולות חשובות לפעולות דחופות. הוא מסביר שהיעד שלנו צריך להיות לעסוק ככל שניתן בפעולות חשובות שאינן דחופות. שם נמצאים הדברים המשמעותיים לנו באמת. דאגה קבועה לבריאות, זוגיות, משפחה, מטרות לטווח ארוך, וגם הדאגה לרוח והנפש שלנו. ללמוד דברים שממלאים אותנו מבפנים. מה הבעיה? שהעולם שאנחנו חיים בו מייצר לנו ללא הפסקה דברים שמשדרים תחושה של דחיפות גם כשהם בכלל לא חשובים. נכנסת לסמארטפון כדי לראות הרצאה שחשובה לך, פתאום קפצה הודעה מלמעלה - וכבר שכחת מה רצית לעשות. אדם יושב עם אשתו, או עם חבר טוב, והטלפון מצלצל. הוא מבקש סליחה ועונה. למה זה הגיוני? למה הסחת הדעת חשובה יותר ממי שעומד מולך? ממי שבחרת להיות איתו עכשיו? אנחנו כל הזמן מוצפים במידע חיצוני, ושוכחים את עצמנו. במקום לתכנן את החיים אנחנו נדחפים ממשימה למשימה, ובלי שאנחנו שמים לב, הקרובים לנו ביותר, המשפחה שלנו - נמצאת בתחתית שרשרת המזון. מגיעים אליה אחרי יום עבודה מתיש, כשלרוב הילדים כבר ישנים, ומה שבטוח שמלאי הסבלנות שלנו כבר אזל מזמן. אני מכיר אדם, שהלך לשוחח עם אנשים מבוגרים כדי לדעת לתכנן נכון את החיים. בין היתר הוא שאל אותם: "על מה אתם מצטערים?" כמעט כולם ענו - שלא היינו מספיק עם המשפחה שלנו. מעניין שבפעם הראשונה שעם ישראל מצווה על השבת, הניסוח הוא "שבו איש תחתיו. אל יצא איש ממקומו ביום השביעי". בשבת לא יוצאים החוצה. נכנסים פנימה. מפסיקים לנוע ומאפשרים לעצמנו לשבת, לשבות. אחת ממחלות הדור שלנו היא הלחץ. הסטרס. אדם לחוץ, כשמו כן הוא - פונה כל הזמן לחוץ. הוא לא מספיק יודע לעצור, להתכנס. יפה לראות שבעברית משמעות המילה עצירה, עצרת, היא כינוס, התכנסות. את עוצמת השבת אנחנו צריכים ללמוד לסגל גם לחיי היומיום שלנו. הקורונה הכריחה אותנו להתכנס יותר בעצמנו, במשפחתנו. לעצור את המרוץ המטורף שכולנו נמצאים בו. להסתכל קצת פנימה. להתחיל למצוא נקודות רוגע וחוזק בתוכנו, בקשרים המשפחתיים שלנו, שהם העוגן האמיתי של חיינו. מאחלים בריאות לכל החולים ובשורות טובות לעם ישראל ולעולם כולו. מבחינה בריאותית, כלכלית, ולא פחות - מבחינה נפשית. שבת - וינפש. [10]
קורונה בוחרים בחיים
מהי הבחירה החופשית שלנו בתקופת הקורונה, אותה לא בחרנו מרצוננו? הרבנית ד"ר חני פרנק משיבה.
סבא שלי ז"ל, בכל ליל תשעה באב, היה מגיע לכותל, ומשום כך גם לבית הוריי. כשהיינו פותחים לו את הדלת הוא היה נכנס בחיוכו השובב ומברך אותנו: "א גוט חורבן". וחשבתי שאולי גם אני אפתח את הדברים ב"א גוט קורונה", או ליתר דיוק: תודה לה' על הקורונה.
למה?
כי הקורונה, שפרצה לחיינו בדיוק בין פורים לפסח, מבחינתי היא קודם כל תזכורת לאחת הנקודות שכולנו עשויים לפעמים לשכוח: מי שולט בעולם. כולנו מרגישים "מלכי העולם", חושבים שאנו מנהלים אותו, או לפחות את חיינו, ולפתע פתאום בא נגיף קטן ומזכיר לנו תזכורת חשובה שמערערת את כל הביטחון שהיה לנו בשליטה שלנו על החיים. כמו המסר שהקב"ה מלמד את פרעה לפני שהוא משלח את בני ישראל: לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ; וכו'. על ידי מכות שונות ומשונות בכל רבדי הטבע הקב"ה מוכיח לפרעה, שעשה את עצמו "מלך העולם" מיהו מלך העולם באמת.
מצד אחד, בתזכורת הזו, שאני לא שולטת בכלום ויש מנהל גדול מעליי, יש כדי לנסוך ביטחון ולהסיר דאגה – לא הכול בשליטתי ולא הכול באחריותי. אפשר קצת לשחרר. אבל היא יכולה להיות גם מעצבנת: כי אם אני לא שולטת בכלום, היכן הבחירה החופשית שלי לבחור את חיי?
ובכן, מסתבר שהבחירה החופשית אינה השליטה במציאות אלא הבחירה בהתבוננות במציאות ובתגובה אליה, הבחירה כיצד לחיות את המציאות. הקב"ה מנהיג את העולם ומביא עליו מציאות כזו או אחרת. וכאן מבחן הבחירה של בני האדם: האם נבחר לראות את הטוב או את הרע שבמציאות הזו?
ישנו ספר וסרט מפורסמים בשם The Secret, הסוד. הסוד שמתגלה שם הוא שישנו שפע רב בעולם, והיכולת שלנו לקלוט אותו ולמשוך אותו לחיינו היא דרך כוח המחשבה החיובית וההסתכלות החיובית על הדברים.
פעמים רבות ניתן למצוא אנשים שיודעים להאשים את כל הנתונים העובדתיים של חייהם בכך שחייהם קשים, אבל יש גם אחרים. יש שגדלים במציאות קשה וצומחים ממנה גבוה מאוד מתוך בחירה לראות את הטוב בפרטים הקטנים של חייהם ולהעצים כל פרט כך שינוצל לאנרגיה החיובית ביותר.
משה רבינו, בסוף חומש דברים אומר לנו: רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע, וכמה פסוקים אחרי כן הוא מצווה אותנו: ובחרת בחיים!
פשוט שההקשר שהתורה כיוונה אליו בציווי "ובחרת בחיים" הוא קודם כל בחירה בתורה ובקיום המצוות שבה. אך אני מבקשת להציע כאן פירוש נוסף לציווי הזה. ברוח דברינו נאמר שהבחירה בחיים היא בחירה לראות את הטוב, בחירה שתשפיע על המעשים שלנו במציאות. הבחירה לראות את הרע היא בחירה במוות, כי הראייה השלילית גורמת לדיכאון ולחוסר רצון לפעול. לכן, אדם שבוחר לראות את הטוב בכל מציאות שבאה עליו הוא האדם החי.
הרב חרל"פ בספרו מי מרום, בפרק שעוסק בראיית הטוב, מבאר שהעין הטובה של האדם גורמת לריבוי הטוב בעולם ומשיכת הטוב גם מהעולמות העליונים, ובראיית הטוב שלנו אנו יכולים להביא לכך שייכחד כל רע מן העולם, כאשר "ישמח ה' במעשיו".
לכן, נבחר כולנו לראות את הטוב שיש לנו כרגע במציאות, את ההזדמנויות שהמציאות החדשה והשונה הזו מזמנת לנו: אמנם נגזר עלינו ריחוק חברתי, אך הלבבות קרובים מאוד באמצעות התקשורת הוירטואלית שעומדת לרשותנו, בזכותה גם רבנים ורבניות פתאום מפיצים את תורתם הרבה מעבר למעגלים הקרובים והמוכרים; המציאות הזו גם מזמנת לנו כמובן התכנסות לתוך המשפחה פנימה; ויחד עם זאת, יצירת הרבה מעגלי קרבה חדשים סביב מטרות משותפות; הזדמנויות חדשות לריבוי מעשי ערבות הדדית וחסד, ועוד ועוד.
בבחירתנו לראות את הטוב, את ה"גוט קורונה", אנו בוחרים בחיים!
על הסדרה
בשביל שהתורה תדבר אלינו הפקנו סדרת סרטונים בה הרב יעקב אריאל, הרב שרקי, הרב שרלו, הרבנית שולמית מלמד, הרב מדן, הרב לונדין, הרבנית רחלי פרנקל, הרב נבון, הרבנית שולמית בן שעיה, הרב ניר מנוסי ועוד מדברים על נושאים בוערים הקשורים למשמעות היהודית בדורנו.
טריילר
הצטרפות לסדרה
את סדרת הסרטונים אנו שולחים בווטסאפ או באמייל:
 |  |
להצטרפות לקבוצת ווטסאפ שקטה ללא דיון- יש להקיש כאן. | לקבלת הסדרה באמייל יש ללחוץ כאן. |