מאת צוות האתר
שאלה שחוזרת על עצמה פעמים רבות היא: "יש אלפי דתות בעולם, מה גורם לך לחשוב שדווקא הדת שלך נכונה?". שאלה זו מוצגת כביקורת כלפי העמדה הדתית, משום שהיא רומזת שבחירה בדת מסוימת אחת מני רבות תוך שלילת כל האחרות, אינה רציונלית. אולם כפי שנראה, השאלה הזאת לא אמורה באמת להטריד אדם מאמין:
ראשית, אלה השואלים את השאלה נופלים על פי רוב בכשל הלוגי של "הוצאת עצמך מהכלל". הרי בשינוי של אות אחת ניתן לשאול, "יש אלפי דעות בעולם, מה גורם לך לחשוב שדווקא שלך נכונה?". חילוניות ואתאיזם אינם דתות, אבל הן בהחלט דעות – השקפות עולם בעלות תוכן מסוים, ולא איזו ברירת מחדל מובנת מאליה (בטח שלא כאשר הן כוללות גם תכנים נוספים כמו הומניזם, ליברליזם, פרוגרסיביות וכו'). אם ריבוי דעות אמור להיות קושיה על כך שמישהו מחזיק בדעה מסוימת, הרי שקושיה זו חלה עליהם באותה מידה; ואם ריבוי דעות לא אומר כלום - זו גם לא קושיה על אף מאמין.
השאלה יוצאת כנראה מנקודת הנחה שכל הדתות מבוססות על עיקרון זהה, דהיינו על אמונה עיוורת ותו לא, ואם כך מתבקשת השאלה למה להאמין ב-X ולא ב-Y, Z או כל אחת מהאפשרויות האחרות. אבל אם יש למאמין נימוקים לטובת דתו, הרי שקיומן של דתות אחרות שאין להן נימוקים דומים הופך לבלתי רלוונטי, וכך גם השאלה דלעיל. כמובן שהשאלה גם מניחה משום מה שהחילוני או האתאיסט אינו מאמין בשום דבר באמונה עיוורת; ובכן, לדעתי להאמין בדברים כמו בני אדם שנוצרים בתהליך עיוור לחלוטין, או חומר שמתחיל פתאום לחשוב ומפיק תודעה, מצריך הרבה יותר אמונה עיוורת מאשר רוב הדתות...
תשובה דומה תינתן לשאלה: "איך אתה מסביר את זה שאנשים שגדלו באיזור גיאוגרפי מסוים, והתחנכו על דת מסוימת, משוכנעים שדווקא היא נכונה?". הרי אותה שאלה בדיוק אפשר לשאול על אתאיסטים, שמן הסתם רובם גם הם גדלו באיזור מסוים, קיבלו חינוך מסוים וספגו השפעות מסוימות מהסביבה, ואילו היו גדלים במקום אחר, היו מאמצים דעות אחרות. אפילו אם גדלו בבית דתי ושינו את דעתם מאוחר יותר, הרי השינוי הזה התרחש בעקבות השפעות מסוימות שנחשפו אליהם, מה שלא היה קורה במקום אחר. לא ברור אפוא מדוע הם חושבים שזו קושיה דווקא על בעלי דעות שונות משלהם. על כל פנים, אין חולק על כך שכל אדם מושפע מסביבתו ומהחינוך שהוא מקבל, אבל אין זה אומר שאין לו אפשרות לבחון את דעותיו באופן ביקורתי משיגדל, ולהחליט אם להמשיך לאחוז בהן או להחליף אותן. כמובן שיש כאן הרבה נגיעות אישיות, אבל זה נכון לגבי כל אדם, כולל חילונים ואתאיסטים, ולכן הטענה אינה נוגעת דווקא לדתיים.
למען הדיוק, אין באמת אלפי דתות בעולם. גם לא מאות. כמובן, אם סופרים כל כת של קומץ תמהונים שקמה לפני כמה שנים, ומחשיבים כל תת-זרם בכל דת שהיא כדת בפני עצמה, אפשר להגיע לכל מספר שרוצים; אבל בכל ספר או קורס שעוסק בדתות, מדברים על מספר מאד מצומצם של דתות משמעותיות: יהדות, נצרות, איסלם, הינדואיזם, בודהיזם, טאואיזם, ג'ייניזם, קונפוציאניזם, שינטו, בהאים, ופגאניזם לסוגיו. זהו פחות או יותר. דיבורים על "אלפי דתות" הם זריית עשן שנועדה להציג את דתו של המאמין כ" אחת מני אלף", כאילו מדובר בהימור פרוע על סיכויים קלושים שאין בו שום היגיון. אבל באותה מידה אפשר גם להציג רשימה של מאות או אלפי דעות פוליטיות, פילוסופיות, כלכליות, מוסריות וכן הלאה, ולהקשות על כל אדם בעל דעה כלשהי למה הוא חושב שדווקא דעתו נכונה מבין כל האחרות. כאמור לעיל, זו אינה טענה.
לא כל הדתות הללו שוללות זו את זו. בודהיזם, טאואיזם וקונפוציאניזם הן פילוסופיות ופרקטיקות חיים יותר מאשר דתות, והרעיונות שלהן יכולים להשתלב באלה של דתות אחרות. למעשה, הן אינן טוענות כלל להתגלות אלוהית, ואפילו לא מאמינות בהכרח באלוהים כפי שתופס אותו האדם המערבי. הינדואיזם ושינטו הם תפיסות פגאניות "רכות", בלי תאולוגיה ודוגמות נוקשות, וגם להן אין יותר מדי בעיה עם דתות אחרות. יש גם דתות מקומיות, כמו הדת הדרוזית והיאזידית, שנועדו מראש רק לעם או שבט מסוים, ולא מתנגדות לדתות של עמים אחרים. בסופו של דבר, ההתנגשות המשמעותית היא בעיקר בין הדתות המונותאיסטיות, שאוחזות בדוגמות נוקשות ובטענת בלעדיות; אולם מבין שלושתן, הנצרות והאיסלם מודות שתיהן שהיהדות היא דת אלוהית (גם אם לדעתן זמנה עבר), כך שהאמת שביהדות מוסכמת גם עליהן - מה שנותן לה יתרון בנקודת הפתיחה.
על כל פנים, אמונה בדת אחת לא מחייבת לשלול את כל שאר הדתות באופן מוחלט, ואפשר בהחלט לראות בכל הדתות ביטויים להיבטים שונים וחלקיים של אלוהים, או לפחות ביטויים של הניסיון האנושי להתקרב אליו. וראו על כך במאמר "דתות שונות, אמת אחת". אדם דתי יכול בהחלט לגלות יחס של כבוד כלפי רעיונות של דתות אחרות, בניגוד לאתאיסט שמבחינתו כולן שטויות והבלים באותה מידה (ולכן הוא יכול לכל היותר להיות סובלני כלפי האנשים המאמינים בהן, אבל לא לכבד את דעותיהם).
יש בהחלט נימוקים רציונליים לראות את היהדות כייחודית בין הדתות הקיימות ולהאמין דווקא בה. כל הדתות מלבד היהדות מבוססות בדרך כלל על דבר אחד - אדם בודד שבא ולימד דת חדשה (או במקרים מסוימים אפילו לא זה, אלא רק מיתוסים ומנהגים קדומים). לאף דת מלבד היהדות אין מסורת היסטורית אמינה על התגלות המונית, ממושכת לאורך שנים, ששינתה את פני המציאות וההיסטוריה האיזורית.
חשוב להדגיש את הנקודה הללו כדי שלא לטעות בסיפורי אינדיאנים למיניהם שתעמולנים אתאיסטים אוהבים להביא, שבדרך כלל מתברר שהם מפוברקים והאינדיאנים עצמם לא מאמינים בהם; וכן כדי למנוע השוואה ל"התגלויות המוניות" כמו הצלב של קונסטנטינוס או הבתולה מפאטימה - שגם אם אכן התקיימו, נמשכו רק כמה רגעים, לא כללו שום מסר מפורש או דיבור אלוהי, ולא חוללו שום שינוי במציאות. (עי' בהרחבה כאן; ובפרט סעיף 7.1)
לאף דת מלבד היהדות גם אין נבואות מפורטות על עתידו של העם, שהתממשו בצורה מדהימה ובמהלך ייחודי בהיסטוריה (הגלות, הרדיפות, קיבוץ גלויות וכו') (עי' בהרחבה כאן). בעיניי זו סיבה מספיק טובה לחשוב שהיהדות אמינה יותר משאר הדתות.
ממילא, כאשר אנו רואים דתות שונות שגם לדבריהן מבוססות לכל היותר על דבריו של אדם בודד או נס מקומי קצר, ולעומתן דת אחת הטוענת להתגלות במימדים חריגים שכאלה – הרי שלאותה דת יש יתרון פתיחה משמעותי מבחינת האמינות. אילו היה מדובר בשקר שכל אחד יכול להמציא, או במיתוס שהתפתח עם הדורות, היינו מצפים למצוא כמוהו בדתות רבות נוספות.
מן הראוי לציין את ההבדל בין ייחודיות מובנת מאליה לייחודיות שאינה כזו. למשל, הנצרות היתה יכולה לטעון שהיא מיוחדת בכך שהיא הדת הגדולה בעולם, ושהדבר מעיד על אמיתותה. אולם כאשר ישנן כמה דתות בגדלים שונים, מובן מאליו שאחת מהן תהיה הגדולה מכולן, בדיוק כמו שאם יש כמה הרים שונים, מחויב שאחד מהם יהיה הכי גבוה. אין בכך כל ראיה שבאותה דת או הר יש משהו על-טבעי. לעומת זאת, אין זה כלל מובן מאליו שדת כלשהי תספר על התגלות המונית ממושכת ומשנת-מציאות, או שעם כלשהו יצליח לשרוד אלפיים שנה בגלות, לשמור על זהותו ודתו, ולחזור לבסוף לארצו מכל קצות תבל, בדיוק כפי שניבאה תורתו. תופעות חריגות כאלה בהחלט יכולות להיחשב לטיעון לטובת אותה הדת.
לסיכום, מאמר זה לא בא להוכיח שהיהדות נכונה, אלא שיש סיבות טובות לבחור בה על פני האתאיזם למרות שאלת ריבוי הדתות. ראשית, האתאיזם עצמו אינו פטור משאלה זו. שנית, מספר הדתות הקיימות בפועל הוא קטן למדי, ולא מדובר על הימור חסר סיכוי מתוכן. שלישית, לא כל הדתות סותרות זו את זו, וגם בין הדתות המונותאיסטיות יש ליהדות נקודת פתיחה מועדפת, שכן שתי האחרות מודות גם הן שהיא אלוהית. ורביעית, היהדות אכן מתייחדת משאר הדתות במסורת לפיה ראשיתה בהתגלות, ממושכת ומשנה-מציאות, ולא בהמצאתו של אדם בודד או נס מקומי. כך שאם ישאלו אותי למה להאמין בה ולא בדת אחרת, הרי שיש לי נימוקים לא רעים.
מלבד זאת, הרי שעצם העובדה שנולדתי יהודי מהווה נימוק עבורי לקבל את היהדות כנקודת מוצא. הרי אי אפשר להתנתק מהרקע והזהות שלנו, ולבחון את כל הדתות והאמונות בעולם כמשקיף מבחוץ. פרויקט כזה ייקח שנים רבות, אינו מעשי עבור רוב האנשים, ותמיד תישאל השאלה לפי איזה קנה מידה יש לערוך את הבחינה. אם אלוהים הוא טוב וישר, סביר להניח שלא ידרוש מבני האדם דרישה שמעבר ליכולתם, כדברי חז"ל "אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו". ואכן, היהדות אינה דורשת ממי שנולד לעם אחר או לדת אחרת להצטרף אליה, אלא רק מעם ישראל, שקיבל את המסורת היהודית ואת התורה. אולם מי שאכן נולד לעם ישראל, יהיה זה הגיוני מצדו להתייחס ליהדות כאל ברירת המחדל האמונית עבורו. אין זה אומר שאין באפשרותי לבחון ולבדוק אפשרויות אחרות, אבל כל עוד לא נמצאה להן ראיה חזקה יותר מאלו של היהדות, הרי שהזהות היהודית היא האפשרות הטובה והסבירה להישאר בה. אני יהודי פשוט כי זה מי שאני.
נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "למה דווקא הדת שלך?" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).