מאת צוות האתר
שאלות בנושאי אמונה נתקלות לפעמים בתשובות כמו "זה מעבר להבנתנו" או "אנחנו לא יכולים לתפוס את זה". יש כאלה שהתשובות הללו מפריעות להם, או נראות להם כמין התחמקות מתשובה אמיתית. אולם כפי שנראה להלן, תשובות אלה הן מתבקשות בנושאים מסוימים, ואינן מבטאות חולשה כלשהי.
כאשר חוקרים מערכת כלשהי, יש להבדיל בין שאלות בתוך המערכת לשאלות על המערכת. לדוגמה, אם אנחנו מדברים על משחק שחמט, אפשר לשאול שאלות בתוך המערכת, כמו "מדוע השחקן הקריב את הרץ שלו?", והתשובה לכך תהיה במושגים של המשחק - "הוא עשה זאת כדי להכות את הצריח של יריבו". שאלות כאלה מקבלות את המערכת ואת חוקיה כמצב נתון, כאקסיומה, ומנסות לברר את האופן בו הדברים מתנהלים בתוכה. לעומת זאת, שאלה על המערכת תהיה: "מדוע הרצים במשחק השחמט יכולים לנוע רק באלכסון?". זוהי כבר שאלה שבוחנת את עצם האקסיומות של המערכת, ולכן לא ניתן להשיב עליה על פי הכללים של המערכת עצמה. כדי לענות עליה, יש להזדקק למסגרת רחבה יותר, שבתוכה יש משמעות לשאלה זו. למשל, אפשר להשיב: "חוקי השחמט הם כפי שהם משום שכך נשמר האיזון במשחק ומתאפשרת הנאה מרובה יותר". תשובה כזו ניתנת במסגרת המערכת שבה בני האדם יוצרים משחקים למטרת הנאה, והיא מסבירה כיצד משחק השחמט מקדם מטרה זו.
אנו רואים מכך, שכאשר חורגים משאלות בתוך המערכת לשאלות על המערכת, מוכרחים להיכנס למערכת אחרת, רחבה יותר, שבתוכה יש משמעות ותשובות אפשריות לשאלות אלה. אבל מה קורה כאשר המערכת עליה אנו שואלים היא המציאות כולה? כאן אנחנו נמצאים בבעיה, משום שאין לנו מערכת אחרת להסביר לפיה את המציאות. המדע יכול לחקור את חוקי הטבע ולהשיב על שאלות רבות שקשורות אליהם, אבל הוא לא יכול להסביר מאין הגיעו חוקי הטבע עצמם, ולמה הם כפי שהם. הוא יכול רק לקבל אותם כאקסיומות. פילוסופים, מטפיזיקאים, אנשי דת, מיסטיקנים ואחרים מנסים לחרוג מגבולות העולם האמפירי, ולהשיג נקודת מבט גבוהה יותר, ממנה ניתן להשיב על שאלות בנוגע ליסודות המציאות. אבל גם הם, בסופו של דבר, מוגבלים על ידי הכלים ההכרתיים בהם הם משתמשים. גם אם ימריא האדם לרקיע השביעי, עדיין יהיה מסוגל להשיג ולתפוס רק את מה שביכולתה של תודעתו להכיל. אם נשווה את התודעה האנושית למחשב, הרי שהיא מתוכנתת לזהות ולהבין סוגים מסוימים של מידע, אבל אינה מסוגלת לחרוג מכמות הזיכרון שהוקצעה לה, או לתפוס דברים שהתכנות שלה אינו בנוי להבין.
וזה בדיוק המקום אליו אנחנו מגיעים כאשר אנחנו מתחילים לשאול שאלות על אלוהים, כמו "למה אלוהים ברא את האדם" או "מדוע אלוהים יצר עולם שיש בו סבל". אנחנו נמצאים בתוך המערכת, אותה אנחנו תופסים באמצעות הכלים שלנו, שהם חלק ממנה; אבל השאלות הללו חורגות אל מעבר למערכת, אל מחשבותיו ורצונותיו של אלוהים עצמו - ולשם פשוט אין לנו אפשרות להגיע, כמו שספל אינו יכול להכיל את האוקיינוס. אין לנו כלים מספיק גדולים לשם כך.
לאורך רוב ההיסטוריה, היה ברור לכולם שיש הרבה דברים שהם אינם מבינים, ושלא ניתן להבין. ההתקדמות המדעית המהירה של העידן המודרני יצרה את התחושה כאילו ניתן למצוא את התשובות לכל השאלות האפשריות, אם רק נחקור כמו שצריך. לכן קשה יותר לאנשים היום לקבל תשובות בסגנון "זה מעבר להבנתנו". אכן, יש דברים שכרגע הם מעבר להבנתנו, וייתכן שבעתיד נצליח להבין אותם ולמצוא להם תשובות; אבל יש גם דברים שבהגדרה הם מעבר להבנתנו, ולא משנה כמה יתקדם המדע, הוא לא יוכל להגיע לחקרם - משום שהמדע מוגבל למערכת הארצית, ואותם דברים חורגים ממנה. עלינו להבין שאלוהים אינו סתם "ישות עם אינטליגנציה מאד גבוהה". הפער בינינו לבינו הוא כמו הפער שבין הסופר לבין יצירותיו: הדמויות שבספר חיות בעולם שיצר עבורם הסופר, והן יכולות לחקור ולהבין את אותו עולם, אבל הן לא יכולות בשום דרך להגיע אל הסופר עצמו ולחקור אותו, משום שהוא נמצא מעבר לספר שלהן. וכך גם אנחנו ביחס לאל.
ישאל השואל: אם כך, אם איננו מסוגלים לתפוס את האל, על מה מבוססת הדת? הרי הדת טוענת לא מעט טענות על אלוהים ועל רצונו, מצוותיו וציפיותיו מאיתנו. התשובה היא שאכן לא היינו יכולים לעשות זאת בעצמנו, אלמלא התגלותו של אלוהים אלינו. אחת מדרכי ההשגחה האלוהית על העולם היא שאלוהים התגלה אלינו באמצעות הנבואה ומסר לנו מידע מסוים לגביו, ולאותו מידע אנחנו יכולים להתייחס. הוא גילה לנו מה הוא רוצה ומה הוא אוסר, ומקצת הדרכים בהן הוא מנהיג את המציאות, ועל הגילויים האלה בנויה הדת. אבל כמובן שהוא לא גילה לנו הכל על עצמו; אפשר להשוות זאת לגאון שמדבר עם ילד קטן בשפה ובמושגים לו, ומסביר לו כמה דברים שהילד מסוגל לתפוס. תהיה זו טעות גדולה מצד הילד להניח שעכשיו הוא מבין את כל מחשבותיו ואישיותו של אותו גאון. הוא יכול להתייחס רק למה שנמסר לו, לא יותר.
ואכן, כבר בדברי הנביא ישעיהו מופיעים הדברים הידועים בשם ה': "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו נה, ח-ט). על האדם להיות מודע לכך שה' גבוה מאיתנו לאין שיעור, ואיננו מסוגלים להבין את מחשבותיו ודרכיו. אפילו ילד קטן, שגר עם הוריו בבית ומכיר אותם, אינו מסוגל להבין את השיקולים, התוכניות והשאיפות שלהם, קל וחומר אנחנו, שהפער בינינו לבין האל גדול לאין שיעור.
בדומה לכך אמרו חז"ל: "כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור" (חגיגה יא, ב). אפשר לדון אמנם מהם בדיוק אותם גבולות והיכן הם עוברים, שהרי כידוע חכמי תורת הסוד הרבו לעסוק בדברים שמעבר לעולם הזה; אבל המשמעות הפשוטה היא שיש גבולות שמעבר להם אי אפשר לחרוג, וניסיונות לעשות זאת עשויים רק להזיק.
ובמושגים של הפילוסופיה המודרנית, עמנואל קאנט חולל מהפכה בכך שהראה שהאדם אינו מסוגל להבין את המציאות כפי שהיא, אלא רק כפי שהוא תופס אותה, וממילא לעולם הוא מוגבל על ידי כלי הכרתו.
לאור הדברים הללו, מובן אם כן מדוע שאלות מסוימות על רצונו של אלוהים ומחשבת הבריאה נמצאות מחוץ למערכת, מעבר ליכולת הקיבול של הכלים שלנו, וממילא מעבר להשגתנו והבנתנו. זו אינה התחמקות אלא הכרה ברורה במגבלות שלנו, מתוך ענווה ומודעות עצמית. עם זאת, ישנם מספיק דברים שאנו יכולים לדעת ולהבין באמצעות התורה והגילויים האלוהיים שנמסרו לנו, בשיתוף השכל האנושי וכלי המחקר שלרשותנו. אנחנו יודעים לפי התורה והנבואות שה' ברא אותנו בצלמו, שמטרת המצוות היא להיטיב לנו, שה' משגיח עלינו וגומל לנו בהתאם למעשינו, ושהעולם מתקדם לקראת הגאולה וביאת המשיח, שאז תימלא הארץ דעה את ה'. כך שלא סתם הושלכנו לעולם בלתי מובן וקיבלנו רשימת הוראות קפריזיות, אלא אנחנו מהווים חלק מתוכנית אלוהית גדולה שנועדה להיטיב לנו ולעולם כולו. בדברים הללו, הנחוצים לנו לקיום ייעודנו, ראוי לנו לעסוק.