האם "פרי עץ הדר" הוא אכן אתרוג?

ארבעת המינים הם ארבעה מיני צמחים שהתורה מצווה על נטילתם בחג הסוכות. ככתוב:

אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ (ויקרא, כ"ג, לט–מא)

רובם של הצמחים המוזכרים בפסוק קלים מאוד לזיהוי, אך מה הוא 'פרי עץ הדר'?

תרגום השבעים והוולגטה מתרגמים את הפסוק באופן מילולי: פרי עץ הדר דהיינו "פרי מהודר". אולם, כפי שכתבו כבר חוקרי לשון, כשהתורה רוצה לכוון לפרי גנרי היא משתמשת בלשון כגון "כל פרי עץ הדר" (נחמיה, י, לו), ושימושה ב"פרי עץ הדר" מרמז על קיימו של פרי ספציפי אליו מכוונת התורה. ובאמת, לפי התרגומים הארמיים, והתיאורים המפורשים בספרות חז"ל הכוונה היא אכן לפרי מסויים - האתרוג. זיהוי דומה עולה מציורי פסיפסים שונים ומהממצא הנומיסטי [1]. 

והנה, טענה רווחת במחקר היא כי זיהוי זה איננו סביר. האתרוג הוא פרי שמוצאו מן מזרח ונפוץ היה בפרס, ואם זה אכן המצב, סביר שהגיע לאזור בתקופת הכיבוש הפרסי של א"י (מקור השם 'אתרוג' הוא בפרסית). טענה זו מתחזקת לאור העובדה שאין בנמצא זרעי אתרוגים שנמצאו מהזמנים הקדומים בא"י. אולם למרות שטענה זו רווחת אומנם מאוד בקרב מספר חוקרים, היא מבוקרת תדיר על ידי חוקרים אחרים, ולא בכדי.

ראשית, לשון הכתוב המכוון לפרי מסויים - ברורה. והנה, אין בידינו שום הוכחה כי אי פעם נהג בישראל זיהוי אחר, ולו אחד (גם חז"ל טוענים כי דיונם בנושא אינו אלא אסמכתא למסורת שבידם). לא רק זו, אין כל הדים היסטוריים כי זיהויו של הפרי עמד אי פעם במחלוקת. אם באמת זיהוי "פרי עץ הדר" כאתרוג הוא מאוחר, היינו מצפים שישתמרו בידינו הדים לדעות שונות בעניין זה, לכל הפחות בקרב הצדוקים או כתות אחרות שחלקו על חז"ל. 

ובאמת, בניגוד לדעה שהושמעה קודם, חלק מהחוקרים מסכימים שהאתרוג היה מוכר בארץ ישראל בתקופת המקרא: בין המצדדים באפשרות זאת – פליקס, גור, עמר ומולדנקה [2].

את הדעה ההופכית מייצג לדוגמה החוקר שמואל טולקובסקי, שסבר שעץ זה לא היה ידוע בארץ טרם התקופה ההלניסטית. טולקובסקי הציע לזהות את 'פרי עץ הדר' עם אצטרובל הארז, שאותו אימצו היהודים בהשפעת הבבלים. לדעתו, רק בתקופה ההלניסטית דחו היהודים זיהוי זה בשל שימושו בפולחן האלילי, והחליפו אותו באתרוג. אולם תיאוריה זו בלתי מתקבלת על הדעת, לא רק שאין שום התייחסות לאופיו האלילי של האיצטרובל במקורותינו, אילו היו חוששים חז"ל לפולחן האלילי בעניין זה וממירים אותו למשהו אחר, אזי היה מקום לדחות גם את השימוש בכפות תמרים, שאף הם תפסו מקום נרחב בפולחן ההלניסטי.

חלק מרכזי בטיעון מאחרי האתרוג מבוסס על תיאורו של הפרי בספרו של תלמידו של אריסטו - תיאופרסטוס. תיאופרסטוס מספר כי יש בארצות המזרח הרבה צמחים ובעלי חיים המיוחדים להן. כך למשל, הוא מציין את התפוח הקרוי ה'מדי' או 'תפוח פרסי'. מתוך כך הסיקו חלק מהחוקרים שהאתרוג לא היה ידוע במערב לפני כן, ושהוא הופץ רק בעקבות כיבושיו של אלכסנדר מוקדון. אולם, אין צורך להסביר כי תיאור זה איננו אומר מאומה על עצם קיומו של אתרוג (כפרי מיובא) בזמן שלפני כתיבת הספר. חוקרים אחרים הפליגו אף יותר, ועל סמך היעדרות אתרוגים בממצא הארכאולוגי אף בתקופת חז"ל, טענו כי האתרוג לא היה ידוע אפילו בתקופה זו, ולטענתם חז"ל התכוונו למעשה ללימון (דבר הסותר אפילו את שמו של הפרי [3]). 

אין צורך להסביר כי תיאוריה זו איננה עומדת במבחן הביקורת: לא זו בלבד שאין להשערה זו כל ראיה, ושתיאורו של פרי זה בספרות חז"ל ובממצא הנומיסטי איננו תואם ללימון, ידועים כיום מיני עצים אחרים, שלפי שעה טרם התגלו שרידיהם, אולם ברור שהתקיימו בעת העתיקה. והנה, אחד המינים מהם לא התגלו שרידים מתקופת חז"ל הוא גם הלימון עצמו! מתברר איפוא כי אפילו הפרי אותו מביאים כמה חוקרים כזיהוי חלופי לאתרוג, לא התגלה בממצאים בני התקופה הרלוונטית!

אכן, הממצא הבוטני ארכאולוגי הוא בסופו של דבר תוצאה של תגליות ספורדיות, המותנות בהשתמרות מוגבלת של השרידים האורגניים ובאפשרות לאתר אותם במהלך החפירות. נזכיר לדוגמה את אוג הבורסקאים - צמח בעל תפוצה רחבה המוזכר במשנה ובתלמוד אך לא נמצא ממנו ולו זרע אחד. מתוך מאות סוגי צמחים שגדלו בא"י נמצאו מינים מעטים הרבה יותר. השקמים לדוגמה, שימשו באופן רחב לביניה בא"י, ונכון להיום נמצאו מהם רק ממצאים מעטים. גם על החרוב, שהיה מן הגידולים החשובים ביותר בארץ בתקופת המשנה והתלמוד, נכתב כי "ממצאים ארכאולוגים של החרוב נדירים בארץ ובחו"ל" [4]. בעיה זו נכונה לכלל פרות ההדר, שהיכולת הארכאולוגית לזהות עדויות שלהם מוגבלת [5].

והדברים נכונים בייחוד לגבי האתרוג, שגודל לצרכי נוי, ובקרב יהודים  לשם המצווה, וחשיבותו כפרי מאכל הייתה פחותה. ממילא, לא מפתיע שהיה מוצר זה נדיר או נעדר לגמרי אפילו בתקופות בהם שימש בוודאות, כגון ימי חז"ל! אין כל ספק ששרידי צמחים חשובים מבחינה חקלאית יהיו נפוצים הרבה יותר, והניסיון מלמד שאפילו אלה לא שורדים בצורה מלאה. גם במקרה הזה, אם כן, ניתן לכל היותר להסיק מסקנות היסטוריות מהממצא הקיים ולא מיהעדרו. 

גם הסקה מן שמו הפרסי של האתרוג מפוקפקת לא פחות, שהרי היא מבוססת על הנחה לשונית שגויה (חוסר הבנה ברבדי הפרסית), ותופעה כזו בדיוק אנחנו מכירים מצמחים אחרים בני התקופה [6].

בכל זאת, יש לציין כי ההנחה שלא נמצאו רמזי אתרוג מן העת העתיקה איננה כה ברורה: החוקר הצרפתי מולדנקה טוען לזיהוי אתרוג בציורי קיר בכרנך שבמצרים. בנוסף, ידוע כי זרעי הדרים המתוארכים לשנת ‏1200 לפנה"ס נמצאו בקפריסין. כמה מחוקרי זרעים אלה ייחסו אותם לאתרוג. באתר רמת רחל שירושלים נמצאו שרידי אבקת צמחים (פולן) של אתרוג שתוארכו לתקופה הפרסית. כמו כן, נמצאו כמה שרידים בוטניים של אתרוג ממצרים העתיקה, למרות שתיארוכם איננו ברור, יש מהחוקרים (לורט) הנוטים לתארכם לתקופת הממלכה החדשה (1550-1200 לפנה"ס) [7].

פירות שזוהו כאתרוג, כרנך, מצרים

ועדיין, אף אחד מהזיהויים הנ"ל איננו מעלה תמונה וודאית או חף מבעיות: אין הוכחה ברורה שהזרעים הקפריסאים אתרוג המה (על אף שזיהוים כהדר מהווה הוכחה מספקת שפירות ההדר הסתובבו באזור, יהיה מקור גידולם אשר יהיה), וגם ציורי הקיר בכרנך אינם ברורים כל צרכם. כך גם זיהוי הזרעים בעלי החריצים האופייניים לזרעי הדר שנמצאו בניפור ותוארכו לאלף הרביעי לפנה"ס, והוצע לזהותם כאתרוג [8].

ובכל זאת, ממצאים אלה, על אף שאינם וודאים, יש בהם ללמד שאפילו שאלת הממצא הבוטני איננה כה ברורה, וקשה להתעלם מן העובדה כי ההדרים אכן יצאו מגבולות פרס כבר בעת העתיקה (במקור, כל ההדרים הם הכלאה של מינים: פומלה, אתרוג, מנדרינה ופאפדה). במובן זה, יתכן ומצב האתרוג בתקופת המקרא דומה למדי למצבו בתקופת הגלות - אז היה עבור יהודי אירופה פרי מיובא שהיה קשה מאוד להשגה [9]. נראה כי כל העובדות לגבי האתרוג מסתברות היטב, וכנראה אף טוב יותר, על רקע היותו בתקופת המקרא פרי מיובא, שהומר לגידול מקומי בתקופות מאוחרות יותר, אולי בתקופה הפרסית. וכידוע, מוצרי יבוא למיניהם הסתובבו בא"י בכל ההיסטוריה [10].

העולה מן הדברים:
אף שאין לנו מקורות קדומים יותר מתיאופרסטוס המתארים באופן ברור את האתרוג, יש לנו בהחלט לא מעט רמזים לכך שהוא, או לפחות משפחת הצמחים עליה נמנה, הסתובבו באיזור הים התיכון בתקופת המקרא. אולם למעשה, הדיון בעניין הממצא החומרי איננו בעל משמעות של ממש. ראינו כי מצבו של האתרוג דומה לעשרות צמחים אחרים שנזכרו לראשונה אצל תיאופרסטוס, אך ברור שהסתובבו באיזור א"י גם טרם ימיו. כך גם לגבי עשרות מינים אחרים, שהממצא לגביהם נדיר או נעדר לגמרי, אך יש לנו ראיות אחרות שהיו נפוצים בא"י. כל עוד אין בידינו הוכחה מדעית שמוכיחה או שוללת את זיהויו של 'פרי עץ הדר' עם האתרוג, ובו בזמן אין בידנו מסורת זיהוי חלופית קדומה, אין כל סיבה לדחות זיהוי עתיק זה ולראות בו השפעה מאוחרת על ידי הסברים שאינם עומדים בפני הביקורת [11].



הערות:
[1] לחז"ל, ראו לדוגמה: תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ה, עמוד א'; לפסיפסים ראו: ר. בן ששון, 'מוטיבים צמחיים באמנות הפסיפסים הארץ ישראלית בתקופה הרומית ועד שלהי התקופה הביזנטית', עבודת דוקטוראט, האוניברסיטה העברית, תשע"ג; לממצא הנומיסטי, ראו לדוגמה הדיון אצל: David Hendin, Guide to Biblical Coins, Fifth Edition, Amphora Books, 2010.
[2] פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל, ראובן מס, 1994, עמ' 150-160; א' גור, פירות ארץֿ ישראל, תלֿ אביב תשל"ד, עמ 185-186; H.N & A.L, Moldenke, Plants of the Bible, toronto, 1952, pp 290-292; זהר עמר, צמחי המקרא: בחינה מחודשת לזיהוי כל הצמחים הנזכרים בתנ"ך לאור מקורות ישראל והמחקר המדעי, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תשע"ב, עמ' 106–109; ובאופן יותר זהיר גםZohary , M. Plants of the Bible, Cambridge University Press, 1982, pp 123. יש להדגיש כי שאלת זיהוי האתרוג איננה שאלה דתית, אלא מחקרית גרידא (שהרי גם אם נאמר שזיהוי זה מאוחר הוא, הדבר איננו בעייתי כלל ועיקר, ראו לדוגמה בדברי הרא"ש על נידה, מקוואות א). וככזו יש לטפל בה בכלי המחקר המקובלים.
[3] בפרסית מאוחרת האתרוג אכן מכונה 'אתרוֹנג׳'. קשה להניח שהדברים בלתי תלויים.
[4] פליקס, שם.
[5] "עדויות ארכיאולוגיות לפירות הדר היו מוגבלות, מכיוון לא זרעים או אבקה קלים לשחזור בארכאולוגיה" (Fuller, Dorian Q.; Castillo, Cristina; Kingwell-Banham, Eleanor; Qin, Ling; Weisskopf, Alison (15 January 2018). "Charred pummelo peel, historical linguistics and other tree crops: Approaches to framing the historical context of early Citrus cultivation in East, South and Southeast Asia". AGRUMED: Archaeology and history of citrus fruit in the Mediterranean : Acclimatization, diversifications, uses. Publications du Centre Jean Bérard)
[6] אין צורך לציין כי שמו הפרסי של הפרי איננו מלמד מאומה. עד לתקופות מאוחרות, סביר להניח, היה פרי זה מוצר ייבוא כמו בשמים או פירות אחרים. ובהינתן שהפרי יובא מן מהמזרח בעת העתיקה - אימוצו של השם הפרסי לעברית צפוי למדי. למעשה, אין כל דרך לדעת מתי אומץ עבור מוצר זה שם נוכרי, ויתכן והיה זה כבר בעת העתיקה. שנית, גם אם נאמר ששמו הפרסי של האתרוג הוא תוצאה של השפעה מאוחרת, הדבר איננו מראה מאומה. אימוץ שמות נכריים כתחליף לשמות עברים קדומים (עץ ה'הדר' או שם אחר שלא השתמר), הוא ידוע ומפורסם. כך היה בדיוק בשמות החודשים הנהוגים בימנו (ולא במקרא) שמקורם מסופוטמי, וכך היה לדוגמה בחילוף: השם קישוא לשם המאומץ מלפפון (מילה ביוונית המשתמשת בחז"ל ותרגומים). כך היה גם בעניין הצרי שהפך בתקופות מאוחרות יותר לשם המאומץ 'אפרסמון'. הדברים נכונים קל וחומר לפירות נדירים יותר או כאלה שאינם מקומיים. 

הערה חשובה נוספת שיש לומר בעניין זה היא צורתו העברית - אתרוג. מקורו כנראה באתרוֹנג הפרסי. אבל, יש פה נקודה דקה שיש לתת עליה את הדעת. בפרסית העתיקה כונה פרי זה - תורונג'. רק בפרסית האמצעית, המאוחרת יותר, הפך השם לאתרוֹנג. למרות שניתן להסביר מעתק בין "תורונג" לאתרוג, המעבר מפרסית אמצעית סביר הרבה יותר. עובדה זו חשובה ביותר - השם, כפי שהשתמר בידנו תואם לפרסית האמצעית ולא לפרסית העתיקה. באם כן, נראה שהשם 'אתרוג' ניתן לפרי זמן מה לאחר שכבר הגיע לארץ, כפי שמראה הממצא מרמת רחל. לכן, בעל כורחנו, שמו של האתרוג השתנה ברבות השנים מהשם המקורי, שלא השתמר, לאתרוג. כל טענה ללמוד משמו הפרסי המאוחר של האתרוג משום כך חסרה כל משמעות, שהרי כך או אחרת הגיע הפרי לאיזור עוד לפני שניתן לו שמו הפרסי. שמו הפרסי של האתרוג איננו יכול ללמד על מועד ייבואו הראשוני.
[7] לקפריסין, ראו:Hjelmqvist, Hakon, Some economic plants and weeds from the Bronze Age of Cyprus, Studies in Mediterranean Archaeology 45.5 (1979); לרמת רחל, ראו: לנגוט, ד., גדות, י., & ליפשיץ, ע. (2014). "פרי עץ הדר": ראשית גידולו של האתרוג בארץ ישראל ושלבי חדירתו למסורת ולתרבות היהודית. בית מקרא, 59(א), 38-55. לתגליות של לורנט ממצרים, ראו: עמר, צמחי המקרא, לעיל הערה 2.
[8] גור, פירות א"י, עמ' 185, לעיל הערה 2.
[9] ראו בתשובת חכמי אשכנז המצוטטת ב: 'השנה היא 1416 ולא ניתן להשיג אפילו אתרוג אחד!', הספרנים, מגזין הספריה הלאומית, 01.10.17.
[10] לתיאור נרחב של מסלולי הסחר ראו: Cline, Eric H. 1177 BC: The year civilization collapsed. Princeton University Press, 2014.
[11] בדברינו השתמשנו גם בכמה פסקאות מתוך: עמר, צמחי המקרא, לעיל הערה 2.