מאת צוות האתר
אחת הפרשיות המפורסמות בספר מלכים היא פרשיית מציאת ספר התורה בימי המלך יאשיהו והמהפכה הדתית שהתרחשה בעקבותיה. הסיפור מופיע פעמיים במקרא, בספר מלכים ובספר דברי הימים.
כך נאמר בספר מלכים ב (פרק כב):
וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶן מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר בֵּית ה' לֵאמֹר. עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְיַתֵּם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית ה' אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף מֵאֵת הָעָם וְיִתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה' וְיִתְּנוּ אֹתוֹ לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית ה' לְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת. לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת הַבָּיִת. אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים. וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית ה' וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ. וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה'. וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר. לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת ה' בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ.
על פי הסיפור, במהלך "בדק הבית" אשר עורך יאשיהו במקדש נמצא "ספר התורה". הספר מובא לפני המלך ונקרא לפניו, וכתוצאה משמיעת דברי הספר המלך קורע את בגדיו ולאחר מכן מתחיל ברפורמה דתית נרחבת בממלכה.
הפרשיה תמוהה מאוד. מן הכתוב נראה כי ספר התורה, שאמור לכאורה להיות ספר ידוע ומוכר, "נמצא" באופן מפתיע במקדש. העובדה שהספר מובא בחיפזון כזה לפני המלך ושהמלך מזדעזע מקריאתו בו מעלה תמיהה גדולה – אם ספר התורה היה ספר כה ידוע, מדוע המלך כה מופתע?
מבקר המקרא בן המאה ה-18 דה-וטה הציע כי ספר התורה שנמצא במקדש אינו אלא ספר דברים, שחובר סביב אותה התקופה ושהיה המניע או ההצדקה לרפורמה הדתית שחולל יאשיהו, שעיקרה הרעיון החדש של עבודת ה' בבית המקדש בלבד ("ריכוז הפולחן"). דה-וטה מסתמך על כך שרעיון ריכוז הפולחן מופיע בספר דברים בלבד, ואילו בשאר ספרי התורה לא מופיע רעיון זה ואולי גם כתוב ההפך (ראה שמות כ, כ). ההפרדה הזאת של התורה לחלקים על בסיס רעיוני, בתוספת הפרשייה התמוהה על מציאת הספר, הולידו את הזיהוי של הספר הנמצא עם ספר דברים שחידש את הרעיון של ריכוז הפולחן והצית את המהפכה הדתית של יאשיהו. לפי תיאוריה זו, כל ספר מלכים מסופר מהזווית של רפורמת הפולחן או שנערך רטרואקטיבית כדי להתאים לה, ולכן הוא ספר התנ"ך היחיד שמציין את הקיטור בבמות כעבירה. השערת דה-וטה עדיין מקובלת על רבים מחוקרי התנ"ך.
אולם למעשה ישנם קשיים רבים בהצעה של דה-וטה. לפני שנעבור להצגת הבעיות, יש לציין כי הצעתו של דה-וטה הינה רק אחד מהפירושים האפשריים. למעשה, ניתן להבין את פרשיית מציאת הספר בדרכים רבות (ראה למשל בפרשני המקרא שם), ואין שום הכרח לקבל דווקא את התאוריה של דה-וטה. בהמשך המאמר נציג את הפירוש המסתבר ביותר לדעתנו.
חוקרים העלו כמה וכמה קשיים לגבי השערתו של דה-וטה:
1. ראיות רבות מצביעות על כך שספר התורה קדם לימי יאשיהו. ראו על כך בדברינו כאן, פרק ד. אין ספק כי הספר נכתב לפני ימי יאשיהו[1].
2. השערת דה-וטה מתבססת בעיקר על שאלת ריכוז הפולחן, שלפי דעתו הוא חידוש מרכזי בספר דברים ונעדר משאר ספרי התורה. אולם לאמיתו של דבר ריכוז הפולחן הוא נושא שולי למדי בספר דברים, שדן לצידו בעשרות נושאים שונים. למעשה זהו נושא מינורי למדי גם במהפכת הטיהור של יאשיהו, שמתקדת בעיקר בביעור העבודה הזרה ולא בביעור הבמות. מתוך עשרים ואחת פסוקים שמקדיש המקרא לטיהור של יאשיהו, פסוק אחד בלבד (!) עוסק בביעור העבודה שמחוץ למקדש (פס' ח). כל היתר עוסקים במפורש בהכרתת סוגים שונים של עבודה זרה: הבעל והאשרה (פס' ד-ז); עבודת המולך (פס' י); עבודת השמש (פס' יא); המזבחות שבנו מלכי יהודה לעבודה זרה, מימי שלמה ועד ימי אחז ומנשה (פס' יב-יד; יט-כ); עבודת העגלים של ירכעם בן נבט (פס׳ טו-יז).
3. לא זו בלבד, אלא שהטיעון לפיו שאר הספרים אינם תומכים בריכוז הפולחן מבוסס על פרשנות אפשרית בלבד – וכנראה שגויה – לפסוק בשמות כ, כ: "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". דה-וטה פירש "בכל המקום אשר אזכיר" כאילו כוונתו שמותר לבנות מזבח בכל מקום שהוא, בעוד שלמעשה כתוב בפסוק "בכל המקום אשר אזכיר" ולא "אשר תזכיר" – כלומר רק במקום שאותו בוחר ה' (וכן פירש למשל האבן-עזרא).
4. מעבר לכך, אנחנו מוצאים התנגדות לעבודת ה' מחוץ למקום המקדש עוד לפני סיפור מציאת הספר בידי המלך יאשיהו, בתוכחתו של איש האלוהים שבא מיהודה אל ירבעם על המזבח שבנה בבית אל (מלכים א יב, לב-לג – יג, י). לתומכים בהשערת התעודות אין מנוס מלומר שפרשייה זו היא הדבקה מאוחרת של תומכי הרפורמה, אך גישה זו לוקה בכשל בעייתי: אי אפשר לטעון שפרק כמו מציאת ספר התורה הוא אמין ומצד שני לטעון על כל פרק אחר שרוצים שהוא בלתי אמין, רק לפי צרכיה של התאוריה[2].
5. הנביאים האחרונים, שחיו סביב ימי יאשיהו ולפניו, מתייחסים בדבריהם לרעיונות ופסוקים מספר דברים כדברים הידועים לכלל העם. ירמיהו מתייחס למצוות שחרור העבדים במילים: "אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר. מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם" (ירמיהו לד, יד). ניסוח זה נראה כציטוט מן הפסוק בספר דברים: "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ". ירמיהו מתייחס לפסוק כמקור קדום שמקורו ביציאת מצרים. ירמיהו אף מתייחס לאיסור השבת גרושתו של אדם לאחר שנישאה לאחר (ירמיהו ג, א), איסור נדיר המופיע רק בספר דברים (כד א-ד), כדבר פשוט הידוע ומוכר לקהל שומעיו עד שיכול לשמש משל. ספרי ירמיהו, הושע ומיכה משובצים בציטוטים ואזכורים רבים מספר דברים, שודאי היה קיים וידוע לפני זמניהם עד שיכול היה להוות תשתית סגנונית.
נמצאנו למדים, שאין בסים אובייקטיבי מוכח לטענה על איחור זמנו של ספר דברים:
עדיין יש צורך לתת הסבר חלופי לפרשייה. בפרק הבא נציע את הפרשנות שלנו למציאת ספר התורה ולבהלה שהתלוותה אליו.
על מנת להבין את הדברים עלינו להתחיל בניתוח תקופתו של יאשיהו.
יאשיהו עלה על כסא מלכותו בגיל שמונה, לאחר שאביו אמון הומת על ידי קושרים. אביו אמון, כמו גם סבו מנשה, מילאו את הארץ בעבודה זרה (מלכים ב פרק כא), וטימאו בה אף את המקדש (שם, ז). זה הרקע לבדק הבית שערך יאשיהו.
מאורע מציאת הספר זכה כאמור לשני תיאורים מקבילים: בספר מלכים (מלכים ב כב) ובספר דברי הימים (דברי הימים ב' לד). ברם, התיאור בספר דברי הימים שלם יותר וכולל פרטים המסבירים את המעשים לפי סדר הגיוני וטבעי, כפי שהם משתלבים האחד בחברו שלב אחר שלב, דבר שעליו עמד כבר החוקר שלום זמרין.
להלן התיאור בדברי הימים (ב פרק לד):
בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם. וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול. וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֵחֵל לְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִן הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת. וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת שִׁבַּר וְהֵדַק וַיִּזְרֹק עַל פְּנֵי הַקְּבָרִים הַזֹּבְחִים לָהֶם. ה וְעַצְמוֹת כֹּהֲנִים שָׂרַף עַל מִזְבְּחוֹתָם וַיְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וְאֶת יְרוּשָׁלִָם. וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד נַפְתָּלִי בְּחַרְבֹתֵיהֶם סָבִיב. וַיְנַתֵּץ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק וְכָל הַחַמָּנִים גִּדַּע בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיָּשָׁב לִירוּשָׁלִָם. וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ לְטַהֵר הָאָרֶץ וְהַבָּיִת שָׁלַח אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ וְאֶת מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר הָעִיר וְאֵת יוֹאָח בֶּן יוֹאָחָז הַמַּזְכִּיר לְחַזֵּק אֶת בֵּית ה' אֱלֹהָיו. וַיָּבֹאוּ אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית אֱלֹהִים אֲשֶׁר אָסְפוּ הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם. וַיִּתְּנוּ עַל יַד עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בְּבֵית ה' וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית ה' לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק הַבָּיִת. וַיִּתְּנוּ לֶחָרָשִׁים וְלַבֹּנִים לִקְנוֹת אַבְנֵי מַחְצֵב וְעֵצִים לַמְחַבְּרוֹת וּלְקָרוֹת אֶת הַבָּתִּים אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. יב וְהָאֲנָשִׁים עֹשִׂים בֶּאֱמוּנָה בַּמְּלָאכָה וַעֲלֵיהֶם מֻפְקָדִים יַחַת וְעֹבַדְיָהוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי מְרָרִי וּזְכַרְיָה וּמְשֻׁלָּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים לְנַצֵּחַ וְהַלְוִיִּם כָּל מֵבִין בִּכְלֵי שִׁיר. וְעַל הַסַּבָּלִים וּמְנַצְּחִים לְכֹל עֹשֵׂה מְלָאכָה לַעֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה וּמֵהַלְוִיִּם סוֹפְרִים וְשֹׁטְרִים וְשׁוֹעֲרִים. וּבְהוֹצִיאָם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית ה' מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן אֶת סֵפֶר תּוֹרַת ה' בְּיַד מֹשֶׁה. וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶל שָׁפָן הַסּוֹפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית ה' וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן. וַיָּבֵא שָׁפָן אֶת הַסֵּפֶר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב עוֹד אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר נִתַּן בְּיַד עֲבָדֶיךָ הֵם עֹשִׂים. וַיַּתִּיכוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּבֵית ה' וַיִּתְּנוּהוּ עַל יַד הַמֻּפְקָדִים וְעַל יַד עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה. וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסּוֹפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַיִּקְרָא בוֹ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַבְדּוֹן בֶּן מִיכָה וְאֵת שָׁפָן הַסּוֹפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר. לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת ה' בַּעֲדִי וּבְעַד הַנִּשְׁאָר בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר נִמְצָא כִּי גְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר נִתְּכָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה.
הבה נבין את הפרשייה שלב אחרי שלב[4]:
בשמונה שנים למלכו, כלומר בגיל שש עשרה, "והוא עודנו נער", החל לדרוש את אלוהי דוד אביו, ואז התחוללה בליבו מהפכה רוחנית-פנימית.
כעבור ארבע שנים, משהרגיש שהוא יושב איתן על כיסא מלכותו, התחיל בטיהור העיר ירושלים מעבודה זרה, בדומה למלכי דוד אחדים לפניו. בעקבות אבי-זקנו חזקיהו הוא ביטל את הבמות, ששימשו בחלקן לעבודת השם, אבל ברובן שימשו לעבודה זרה ונימוסיה. משטיהר יאשיהו את יהודה, התחיל בפעולה דומה גם במרכזי הארץ, "ערי מנשה ואפרים", בהן המשיכו לשבת שרידי שבטי הצפון, עד לנפתלי שבגליל הצפוני-מזרחי, ומשם עבר ל"שמעון", כלומר לנגב. רק בשנת השמונה עשרה למלכו, כלומר בהיותו בגיל עשרים ושש, הוא ניגש לבדק הבית עצמו, לאחר שהלוויים שומרי הסף הספיקו לאסוף את סכום הכסף הדרוש לבדק זה. בשעת בדק הבית הזה נתגלה באופן מפתיע ספר התורה. כלומר, הספר נמצא אחרי רובה של עבודת הטיהור ועיקרה, ואם כן הוא לא היה הגורם או המניע שלה.
מדוע אפוא עורר אותו הספר בהלה?
אם נתבונן במדויק בפסוקים, נראה כי חלקיהו אומר "ספר התורה מצאתי" – בה"א הידיעה. אין טעם שהכהן הגדול יאמר "ספר התורה מצאתי", כאילו מדבר על משהו מובן מאליו, אם מדובר בגילוי חדש של ספר לא מוכר. "התורה" היא התורה הקיימת, הידועה לכול. "הספר" בה"א הידיעה, המכונה בדברי הימים " סֵפֶר תּוֹרַת ה' בְּיַד מֹשֶׁה", הוא כנראה אותו הספר שנכתב על ידי משה באופן אישי, והיה מונח בצד הארון בקודש הקדשים כ"עד", כמפורש בספר דברים (לא, כו): "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד".
את מציאתו של ספר זה יש להבין על רקע המעשים שאירעו בימי מנשה ואמון, שמלכו ביחד חמישים ושבע שנים. מלכים אלה לא רק שעבדו עבודה זרה בפומבי, אלא הם היו המלכים היחידים שהעזו לטמא בה את בית המקדש. מסתבר שכוהנים נאמנים לה' החליטו להסתיר את ארון הברית מחשש שיפגעו גם בו. היו לשכות רבות במקדש וכן מחילות בהר הבית שהיה אפשר להסתיר את בהם הארון. כוהנים אלו בודאי היו פועלים בחשאי מבלי שאיש ידע. בתוך כך גם ספר התורה שהיה מונח לצד הארון הוחבא או אבד.
רק על רקע השערה זו נוכל להבין את הוראת יאשיהו (דברי הימים ב לה, ג) "תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל". מפני מה הארון נמצא מחוץ לבית המקדש, שיהיה צורך להורות על החזרתו? אילו הוצא רק בגלל בדק הבית, כדעת החוקרים, לא היה מקום לתת הוראה מפורשת בעניין הזה, שהוא טריוויאלי.
מדברי חז"ל (יומא נב ע"ב) עולה שספר תורה זה הכתוב "ביד משה" היה מגולל בדיוק בפרשת "התוכחה" (דברים כח). נביא את לשונה החריפה:
וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ. אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה. אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ. אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ וְאָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ... יַכְּכָה ה' בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב. וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ. אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁכָּבֶנָּה בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ. לא שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ. בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ. פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כָּל הַיָּמִים. וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה... יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן. וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה... וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ. וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם... יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ. גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן... וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהוֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ... אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ. וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים. וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם וְדָבְקוּ בָּךְ. גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ...
מציאת ספר התורה המקורי של משה ופתיחתו בדיוק בפרשיה בה נמצאת נבואה על חורבן הממלכה מסבירה היטב את ההתרגשות והאימה של המלך הצעיר ושריו[5]. ברור שזה מקור הבהלה, שהרי אילו היה מדובר בגילוי חדש שלא נשען על שום היכרות מוקדמת, אין שום הסבר לכך שהמלך מתייחס לספר ברצינות כזאת מבלי שיבדוק וישאל כלל על האותנטיות שלו.
סיכומו של דבר, אין כאן מציאת ספר חדש ובלתי ידוע, אלא מציאה מחודשת של הספר הקדמון והידוע שהיה מונח בקודש הקדשים, כשהוא מגולל במפתיע בפרשת התוכחה, ומעשה זה הוא שעורר את המלך לכרות ברית מחדש.
נשמח להערות, ביקורות והוספות. תגובות למאמר "מציאת הספר בימי יאשיהו" ניתן להוסיף בתיבה למטה (מדיניות התגובות שלנו).
תמונת הכותרת נוצרה על ידי Deror_avi תחת רישיון CC BY-SA 3.0.
[1]ראו לדוגמה בדבריו מ"צ סגל: "אי אפשר בשום פנים להתאים את דברי הספר לדורו של יאשיהו או חזקיהו... אלא רק לדור באי כנען בעבר הירדן" (מסורת ובקורת עמ' 106). כך כתב גם יעקב ליוור: "אין מקום לאחר את מבנה החברה המשתקף בספר דברים עד סוף ימי בית ראשון, והוא משקף בודאי את החברה שבשלהי התקופה השבטית ותחילת תקופת המלוכה" (אנציקלופדיה מקראית ערך קהל עמ' 68). וכן קאסוטו: "הספר בכללותו הוא עתיק מאד.. נראה קרוב שהספר חובר בתקופת השופטים ושנאספו בו המסורות המגידות על פעולתו של משה בסוף ימיו" (באנציקלופדיה מקראית ערך דברים).
[2] את הזכרת שמו של יאשיהו בנבואה שבפרק זה (פס' ב) נייחס בפשטות לנבואת אמת לעתיד.
[3] חוקרי המקרא מתרצים בעיה זו על ידי ה"עריכה הדויטרונומיסטית". לדבריהם, מחבר מאוחר עבר על ספרי המקרא והשתיל בהם התיחסויות רבות לספר דברים. טענה כזו היא טענה מעגלית בעייתית. בטענת העריכה הדויטרונומיסטית ישנן עוד בעיות רבות שאינם מעניינו של מאמר זה.
[4] ע"פ יהודה קיל, "מציאת ספר התורה בימי יאשיהו", בתוך: הגיונות במקרא ובחינוך.
[5] יש לציין כי אין כל הוכחה מכרעת ש"התוכחה" שקראו באזני המלך הייתה זו הכתובה בספר דברים פרק כח. יתכן שקראו באזני המלך דווקא את התוכחה הכתובה בספר ויקרא פרק כו, עליה מסתמכת התוכחה שבס' דברים.